דעות

פגיעה בביטחון הלאומי: המהלך קצר הרואי שיתפוצץ לנו בפנים

תעשיית הפטם היא הלב הפועם של החקלאות המקומית, ומפרנסת למעלה מ-60 אלף עובדים בפריפריה הצפונית והדרומית. תוכנית הייבוא שהממשלה מבקשת לקדם משמעותה פגיעה קשה בבטן הרכה של מדינת ישראל

ח"כ ששון גואטה | 28/9/2025 15:54

ח״כ ששון גואטה (צילום דני שם טוב/דוברות הכנסת)

התוכנית של משרדי האוצר והכלכלה לפתיחת ייבוא חופשי פתוח של ענף עופות הפטם, מאיימת להנחית מכה אנושה על הענף המרכזי כיום בחקלאות הישראלית. תעשיית עופות הפטם היא הלב הפועם של חקלאות כחול-לבן, ומהווה כ-20% ממערך הייצור החקלאי בישראל.

קצת מספרים: הענף מפרנס אלפי משפחות חקלאים בעוטף עזה, בגליל ובגבול הצפון, ומעסיק למעלה מ-60 אלף עובדים במשחטות ובמפעלי העיבוד בקריית שמונה, שלומי, בית שאן, באר שבע ושדרות. מי שפוגע בענף, פוגע למעשה בצורה קשה בבטן הרכה של מדינת ישראל – באלפי משפחות בפריפריה שעובדות במקצועות הייצור, השינוע, הלוגיסטיקה, הפיקוח והתחזוקה. הורדת מחירים רגעית על גב החקלאים לא תפתור את יוקר המחיה, אלא בראש ובראשונה תפגע משמעותית ביכולת של התעשייה הישראלית לספק מזון לאזרחיה.

לפני הכל, החקלאות היא ליבת הציונות והביטחון הלאומי, היא מחברת את העם לאדמה, קובעת גבולות ומבססת התיישבות בכל רחבי הארץ. השנים האחרונות רוויות האתגרים, הוכיחו ביתר שאת עד כמה החקלאות וחיזוק ההתיישבות נחוצים לחיזוק החוסן הלאומי ומהווים עוגן כלכלי וחברתי להבטחת עתידנו כאן.

בחזרה לסוגייה, יש להדגיש כי אין מחסור של עופות פטם בישראל, ההיפך הוא הנכון; היצע ושיווק עופות הפטם עולה משמעותית על רמות הביקוש. מחירי הפטם גם אינם יקרים ביחס למרבית מדינות ה-OECD, זאת לפני עלויות הכשרות על בשר לייבוא. כך לדוגמה, ק"ג חזה עוף נטו בתל אביב עולה סביב 42–44 שקלים – לעומת 9–12 אירו (47-35 שקלים) בצרפת, ובמדינות אחרות ב-OECD, העלויות הן גבוהות יותר מישראל.

הסיסמאות הפופוליסטיות שפקידי האוצר מתדרכים בהם על "הצלת הצרכנים" באמצעות ייבוא עוף זול מבחוץ, מהוות מהלך קצר רואי שעתיד להתפוצץ לכולנו בפנים: ברגע שהחקלאים המקומיים יקרסו והלולים בעוטף עזה ובצפון ייסגרו, ישראל תאבד את עצמאותה התזונתית ותהפוך לתלויה לחלוטין בחסדיהן של מדינות זרות.

מה יקרה במצב חירום ביטחוני כשנתיבי השיט והייבוא ייחסמו כפי שחווינו עם פרוץ המלחמה באוקראינה, או במקרה של מחסור במזון עולמי, כפי שחווינו בזמן הקורונה? ביטחון תזונתי לא פחות חשוב מצבאי, ומהווה מרכיב הכרחי בריבונות שלנו בשל העובדה שהיכולת לייצר מזון בסיסי בעצמך היא קו ההגנה האחרון של כל אומה. כל מדינה שמכבדת את עצמה מגנה בחירוף נפש על יכולת הייצור המקומי שלה.

אם ממשלת ישראל מבקשת להוזיל באמת את סלי המזון, היא חייבת להפסיק להטיל את כל כובד המשקל על גב החקלאים ולהתחיל לטפל בשורש הבעיה: שרשרת התיווך והספקים שמנפחת את המחירים לצרכן. הפטם נמכר מהלול במחירים הוגנים, אבל עד שהוא מגיע לרשתות הקמעונאיות, הוא מתייקר בעשרות אחוזים בשל עודף מיסוי ורגולציה חונקת.

במקום להחריב את התוצרת המקומית ולפרק את הענף, יש לאמץ את המודל האירופאי: ייעול מערכות ההפצה והשינוע, הסרת חסמים בירוקרטיים, הורדת מיסי קנייה ומע"מ על מוצרי בסיס, כמו גם השקעה בתחרות הוגנת בין רשתות השיווק. במקביל, על המדינה להגדיל השקעות בתשתיות ייצור מתקדמות, לעודד אנרגיה ירוקה בלולים, ולפתוח קרנות סיוע לחקלאים קטנים בפריפריה על מנת להוזיל את עלויות הייצור. הצעדים הללו לא רק שיבטיחו יציבות מחירים, אלא גם יחזקו את הפריפריה ויבטיחו ביטחון מזון לאזרחי ישראל.

ענף הפטם הוא הלב הפועם של החקלאות הישראלית – מי שמפרק אותו בשם "התחרות" מסכן את ביטחון המזון הלאומי והופך ענף מזון בסיסי כל כך לתלות מסוכנת בשווקים זרים ובספקים בינלאומיים. אפשר להשתמש בקלות במילים יפות דוגמת "יוקר מחיה" – אבל ביום שבו עוף טרי יהפוך למוצר נדיר על המדף, ובעוטף עזה, בקריית שמונה או בבית שאן משפחות שלמות יאבדו את מקור פרנסתן, כבר לא יהיה מדובר "בתחרות צרכנית", אלא בהימור מסוכן שבו הראשונים להיפגע כתמיד הם אזרחי ישראל.