בהגיעו לאחרונה לראיון חגיגי ומפנק בערוץ 14 דיבר ראש הממשלה בנימין נתניהו על החוויה האישית של משפחתו – ובחר להתייחס דווקא לאשתו שרה, שחוזרת הביתה בסוף יום עבודה ונתקלת בהפגנה עם איומים מתוך הקהל לאנוס אותה. השורש הזה, אלף נון סמך, על הטיותיו, גורם לי ולרבים אחרים להתכווץ, ממש כמו מכה פיזית שניחתת פתאום. חיכיתי לתגובות שיכחישו את סיפורו של ראש הממשלה, ואלה לא הגיעו. אחרי עוד התלבטות, ועוד אחת, החלטתי להגיב.

יש תחילה לציין שאני לא נוטה להזדעזע מכל פרובוקציה בהפגנה או ביציע כדורגל, מכל מעידה בניסוח של אמן או משפיען רשת, או מכל אקט מחאתי שיוצא מפרופורציות. הדמוקרטיה מחייבת אותנו להכיל גם את הקצוות הפחות עדינים של השיח הציבורי, ולדעת שחלק ממנו גולש גם אל התחום האפור. אבל הסיפור הזה מטריד אותי במיוחד. הוא עוד שקופית על מצב החברה בישראל, שקופית שחוצה את הגבול של כמה אפשר לשתוק.

אונס הוא מהחמורים שבמעשים, ואם אין דיבר "לא תאנוס", זה רק בגלל שהמעשה כלול בדיבר "לא תרצח". לא רק שהמעשה עצמו מסמל את הריקבון המוסרי העמוק ביותר, גם המילה המתארת אותו היא כמו הצלפת שוט לכל אדם הגון. איך ייתכן, אפוא, שבחוצות עיר, בנוכחות קהל גדול, יכולים אנשים לצעוק דבר כזה לאישה, מבלי שהקהל שסביבם ישתיק אותם באותו רגע ויסגיר אותם למשטרה? מה הטעם להפגנה למען עתיד טוב יותר, אם המוחים עצמם יורדים לשפל מוסרי וערכי שאין מחריד ממנו?

ראש הממשלה, שהביא את הסיפור אל המסכים, זיהה הזדמנות. הפגנה שיוצאת משליטה והופכת למפגן של וולגריות ואלימות – יוצרת את האפקט ההפוך. האשם הוא במפגינים, כי הם אלה שנתנו לו את ההזדמנות לעשות זאת. לא דבקות ברעיון, לא שנאה למחנה פוליטי, וגם לא חדוות האנרכיה – הם אינם אישור לצלילה לתהומות של גסות, בורות ואלימות. מחאה אפקטיבית היא לא כזו שמעוררת סלידה אצל המתבונן מהצד, אלא כזו שמעוררת תקווה והזדהות.

את זאת על כולנו לזכור בימים הסוערים שמצפים לנו עד הבחירות, ויש להניח שגם אחריהן: גם מתוך שצף של יצרים וגם מתוך אמונה יוקדת בטוב מול רע: הבוטות מחזקת את הצד השני, ומטשטשת את ההבחנות בין טובים לרעים. אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה, וגם המאבק על המדינה, מכל קשת הדעות – צריך להיות מתוך אותה אחריות וממלכתיות שאנחנו דורשים מעצמנו וממתנגדינו באותה מידה. במרחב הציבורי, עלינו להראות את היופי שבדרכנו ולא את הכיעור שבה, כי שום עתיד טוב לא יצמח לעם ישראל מצעקות "נאנוס אותך" לאישה, אפילו אם היא מהמחנה הפוליטי היריב.

עוד ב-

מחפשים אשמים – מתעלמים מהגורמים: האמת מאחורי אלימות הנוער

לכתבה המלאה

*הכותבת, אניטה פרידמן, היא יו"ר תנועת ויצו העולמית.