״היי נדב, תרשום לך אמפי עומר, 5.9, ביי״

עדי מהמשרד צלצלה ולרגע הרגשתי את הדופק מואץ; טלפון מהמשרד, הופעה, אמפי עומר, 500 איש?? די נו, אל תעירו אותי מהחלום. 

חמישה חודשים שלא עליתי על במה נורמלית, אלא אם מחשיבים את הבמה שנתנו לי כל ערוצי השידור בחודשים האחרונים, כדי לתאר את המצוקה אליה נקלענו ונקלע עולם התרבות כולו. בחודשים האלה פגשתי את קרן מרציאנו, דוריה למפל ואילן לוקאץ׳ יותר פעמים ממה שפגשתי את אבא ואמא. 

חודשים של מאבק מתחילים לשאת פרי, טיפת אוויר, טיפונת חמצן, לי, לעידו מהסאונד, לשמעון מנהל ההצגה וליאור הנהג. וזו עדיין רק טיפה בים. עכשיו נשאר גם למלא את המקום, לכסות את ההוצאות, משהו לא טריוויאלי בימים של קורונה, של אי וודאות כלכלית, בריאותית. 

רק לפני שבועיים הופעתי בקיבוץ חצור בהתאם להנחיות הבריאותיות, מסכה, ריחוק חברתי וכו, אבל בניגוד לאיסור להופיע. אז למה הופעתי? כי מישהו חייב לעשות את זה, מישהו חייב להעיר את אלה שם למעלה.

אלמוג בוקר מחדשות 13 פרץ בדרמטיות בשידור חי להופעה ואני אמרתי ביני לבין לעצמי; היי, עד לפני שנה היית חייב להיות ביונסה בפארק הירקון עם 50,000 איש כדי לקבל פריצה בחדשות השבת. היום זה 50 איש במסעדה בקיבוץ חצור. עולם משוגע.

וזה אשכרה עשה את העבודה. טלפונים והודעות מכל מי שלא תתארו; מבינים, מחזקים, בוא ניפגש, וזה קרה. תחילתו של מתווה, תחילתה של ידידות? ימים יגידו. ״איך זה״, תוהים חבריי השחקנים, הזמרים, האנשים מהתחום, ״איך זה שחוזרים לטוס, חופי הים והמסעדות מלאים (ושרק ימשיכו) ואנחנו סגורים. למה?״

ועדיין לא דיברנו על החורף שתיכף דופק בדלת, ומה יהיה, ואיך נופיע? והתיאטרון מה איתו? לא מעט מחבריי השחקנים, אנשים שחלקכם מכיר, נכנסו למשבר כלכלי. תיאטרון ממילא לא היה המקום להתעשר ממנו, תוסיפו את הקורונה ואתם יכולים לדמיין את המצב.

הרבה דברים קרו בחודשים האחרונים מאז סגרו אותנו בבית ואשכרה גם סגרו לנו את הפה (ותודה לאל שלפחות השאירו לי את הטוויטר שיהיה לי איפה לשחרר). לאחרונה נפתחה קבוצת וואטספ של כל הקומיקאים והקומיקאיות. הבוקר שלי מתחיל עם בדיחות של יצפאן וציפי שביט, חלום! התאגדנו ואנחנו מנסים לעזור אחד לשני.

למדתי להופיע מול 4 אנשים, בחיי! רק לפני שבוע הופעתי בתוכנה תואמת זום מול 4 מנהלים של חברה מסחרית. 4 אנשים  ו-700 מחשבים דלוקים איפשהו. גיליתי על עצמי יכולות שלא הכרתי. 
אז זום זה פתרון נחמד, ועדיין, זה לא מתקרב למקור.  זה לא כמו להופיע בזאפה מול 400 אנשים שמחייכים מולך, שאשכרה מגיבים על כל בדיחה וגם לא מול 100 אנשים באירוע חברה באילת . 

הרבה לפני שיגיע החיסון לקורונה, אשמח אם ימצאו חיסון לזום. אבל כזה שלא יחזיר אותו אלינו. אף פעם. והנה עכשיו זה מגיע, חוזרים להופיע ובתקווה שזה לא יפסק שוב. כן, כי כבר היינו בסרט הזה פעמיים. הכריזו על פתיחה וסגרו. כולנו תקווה שהפעם המתווה יעבוד, ההנחיות יפעלו ונלמד לחיות עם הקורונה. אולי אחרי שנלמד לחיות לצד הקורונה, נמצא מתווה נורמלי איך לחיות אחד לצד השני.