במאמר באתר ice בנושא הקמת הועדה לבחינת הגורמים למחירי הפירות והירקות מצאתם לנכון לנקוט עמדה מראש: "הנה זה שוב קורה, הלובי החקלאי הברוטלי והאגרסיבי מצליח למסמס את אחת הרפורמות החשובות ביותר בתחום יוקר המחיה".

עוד בטרם אתייחס למהות, אני מבקש לומר מילה על דרך הצגת הדברים. למה בתרבות שלנו כאשר משרד ממשלתי מקשיב לסקטור מסויים ואומר לעצמו: "אולי יש צדק בדבריו, כדאי לבדוק את הסוגיה" – רבים בתקשורת מכנים זאת "התקפלות"? לפי התיאוריה הזו – אין שום עידוד תקשורתי לכך שמשרדי הממשלה יהיו קשובים למידע שמגיע אליהם מהציבור. ככה היינו רוצים לראות את ממשלתנו? אני לא. אני מעדיף ממשלה קשובה, מאזינה, מבינה וכזו שמוכנה להשתכנע מטיעונים נכונים.

ולעצם העניין – אנחנו, החקלאים, צודקים. אני מזמין כל אחד ואחד מקוראי המאמר לנסוע איתי ברחבי הארץ. מהלולים בצפון, עבור בנשירים ברמת הגולן, דרך מטעי הבננות והפרדסים במישור החוף, וכלה במגדלי התמרים והפלפלים בערבה - אין חקלאים מיליארדרים. בעצם, אין כמעט חקלאים. על פי נתוני הלמ"ס גילם הממוצע של חקלאי ישראל לא רק שממשיך ועולה, אלא שגם הדור הצעיר לא נכנס בנעליו, דבר שדוחק בדור הוותיק להישאר בשדות. אך רוב הציבור לא רואה זאת. לדידו, מחירי הפירות בסופר, הם ההכנסה של החקלאי – ועל כך קמה זעקתנו.

בבסיס המחאה שלנו עומדת הדרישה לבחון את פערי התיווך העצומים הקיימים בין הסכום אותו מקבל החקלאי בשדה, לזה שמשלם הצרכן בסופר. במקרים רבים, מדובר על פער באחוזים תלת ספרתיים ממש. כך, פערי התיווך בכרוב, לדוגמא, עומדים על כ-329%, ואילו הפער בחציל עומד על כ-270%; זהו הפער שבין המחיר שמקבל החקלאי ובין המחיר בו אותו הירק בדיוק נמכר במדפי רשתות השיווק. פער עצום שיוצא כולו מכיסו של הצרכן, אך לא מגיע אל החקלאי.

בטבלה המצורפת ניתן לראות דוגמאות נוספות לפערי התיווך האדירים בישראל, בתוצרת החקלאית:

גם הטענות שעלו בכתבה על הייבוא שגויות מיסודן. בפועל, כמעט כל התוצרת החקלאית המיובאת לישראל, נמכרת במחיר 'הרגיל', וכמעט ללא שום הנחה לטובת הצרכן. אין מדובר בנתונים באוויר, אלא בקביעה חד-משמעית של מבקר המדינה, במסגרת דו"ח שיצא השנה ועסק, בין השאר, בפערי התיווך בתוצרת החקלאית. יתרה מכך, מבקר המדינה קובע כי במקרים מסויימים ייבוא תוצרת רק העלה את מחירה.

קל ומפתה להאשים את החקלאים ביוקר המחייה, אך אין דבר שגוי מזה. אנו עובדים יום וליל, מתמודדים מול פגעי טבע ואקלים משתנים, עם גזירות רגולטוריות יומיומיות ומול פשיעה חקלאית גואה - ועדיין נמצאים בחוד החנית של החקלאות העולמית, הן בייצור והן בחדשנות. גם בשיא תקופת הקורונה, כאשר כל העולם היה בסגר, לא היה בישראל מחסור בתוצרת חקלאית. אין הוכחה גדולה וחזקה מכך לחשיבותה של החקלאות הישראלית.

אין לי ציפייה שכלי תקשורת יגבו באופן אוטומטי מהלכים כאלה ואחרים, אך לקרוא לוועדה שהוקמה במטרה לסייע לצרכנים ולחקלאים 'התקפלות', נראה לי מוגזם. אין לי ספק שכאשר נופיע בפני הועדה, נוכיח שוב את חשיבות החקלאות הישראלית לא רק לחקלאים, אלא גם לצרכנים.

הכותב: אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל