כמה הייתם משלמים תמורת קוביית... ובכן, כלום, בגודל מטר וחצי על מטר וחצי על מטר וחצי? עבור אספן אמנות מסוים, ששמו לא פורסם, קוביית... שום דבר כזאת שווה כנראה לא מעט, שכן הוא הציע תמורתה סכום מדהים של 14,820 אירו, שהיו שווים נכון ליום המכירה כמעט 59,000 שקל.

היוצר - אם אפשר לקרוא לזה כך - של המיצג הדימיוני לחלוטין שנמכר תמורת כסף אמתי הוא הצייר והפסל האיטלקי בן ה-67 סלווטורה גאראו, והוא קרא לו Io Sono, או בתרגום חופשי "אני...". בראיון לבית המכירות הפומביות האיטלקי Art-Rite, שדרכו נמכר המיצג, הוא הסביר את הרעיון שעומד בבסיס היצירה - אם רק היתה פה יצירה שיש לה על מה לעמוד:

"במקום להגדיר אותם כפסלים בלתי נראים, הייתי מגדיר אותם כפסלים אל-חומריים", הוא אמר. "הדימיון שלי, שאומן במשך חיים שלמים כדי להרגיש את (רמות) הקיום סביבי, מאפשר לי לראות מה שבעיני אחרים אינו קיים". לדבריו, הוא מרגיש ש"פסלים" כאלה הם פיזיים. זאת משום ש"ריק הוא לא יותר מחלל מלא אנרגיה, ואפילו אם נרוקן אותו בדרך שאינה משאירה דבר, לפי עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג, לריק הזה יש משקל כלשהוא. לכן, יש בו אנרגיה הנדחסת ומומרת לחלקיקים - כלומר, לנו".

למקרה שלמישהוא יש עדיין ספק האם מדובר בהטרלה או בהזיה, הוא המשיך ואמר: "אם הגדרתי שאני 'מציג' פסל אל-חומרי בשטח מסוים, השטח הזה ימשוך תשומת לב ומחשבות. אני מאמין שריכוז המחשבות שייווצר בשטח הזה יעניק חיים להצטברות אלמנטים שבמקודם או במאוחר בטוחני המדע יצליח לפענח". כלומר: לאמן אין ספק שהוא לא יצר כלום, אבל הוא סומך על זה שעצם הטענה כאילו חוסר היצירה הוא יצירה ייצור יצור חדש. וכן, המקש של ה-צ' במקלדת עבד שעות נוספות על המשפט הזה, בניגוד לגאראו, שלא עבד כנראה בכלל על האל-פסל שלו.

קוביית האוויר נמכרה לפני כשלושה שבועות, והמחיר שציפה בית המכירות לקבל עליה היה בין 6,000 ל-9,000 אירו, כך שהרוכש, שזהותו נשמרת בסוד, כנראה ממש ממש רצה אותה. הוא יקבל תעודה המוכיחה שהוא הבעלים של... ובכן, כלום, והוא חייב לפנות עבור הריק הזה נפח של מטר וחצי על מטר וחצי על מטר וחצי. עם זאת, הוא לא נדרש להאיר אותו בתאורה מסוימת או לשמור על טריות הריק באמצעות מערכת בקרת אקלים בחדר בו הוא יהיה - כלומר, לא יהיה.