תיירות

אחרי פליי דובאי: הסכנה הביטחונית בטיסות חברות התעופה הישראליות

הן מוכרות לכם כרטיסים תחת מותג מקומי מוכר, אך מאחורי הקלעים עשרות טיסות מבוצעות על ידי חברות זרות לחלוטין. המשמעות המדאיגה של שיטת החכירה הרטובה נחשפת כעת

מערכת ice | 5/10/2026 2:22 עקבו אחרינו בגוגל

נתבג. אילוסטרציה (צילום אבשלום ששוני/פלאש 90)

ניסיון החטיפה של מטוס פליי דובאי בדרך לישראל טלטל את ענף התעופה והעלה שאלות קשות בנוגע למעטפת האבטחה של הטיסות הנכנסות לנתב"ג. אלא שמאחורי הסערה מסתתרת סוגיה מטרידה נוספת, שנוגעת דווקא לחברות הישראליות ולמאות אלפי הנוסעים שבוחרים בהן מתוך תחושת ביטחון: גם כשאתם משלמים על כרטיס של חברה ישראלית, מי שמטיס אתכם בפועל עלול להיות צוות זר לחלוטין.

ב-ice חשפנו את הסוגיה כבר לפני כשנה וחצי. כעת, אחרי האירוע החריג בפליי דובאי, הנתונים על היקף השימוש במטוסים חכורים בישראל מקבלים משמעות אחרת לגמרי.

ישראייר, ארקיע וסאן דור מקבוצת אל על מפעילות מספר משמעותי של טיסות באמצעות "חכירה רטובה". בשיטה הזו החברה הישראלית מוכרת את הכרטיס תחת המותג שלה, אך המטוס והצוות שמפעיל אותו מגיעים מחברת תעופה זרה. במקרים כאלה הטייסים וחלק הארי של צוות הדיילים אינם ישראלים, ולעיתים החיבור הישראלי שחווה הנוסע במטוס מסתכם בדייל דובר עברית.

והמספרים מפתיעים.

בעונות השיא עשויה ישראייר להפעיל 8 עד 10 מטוסים בחכירה רטובה. בין המפעילות הזרות ניתן למצוא חברות כמו Smartwings, סקיי אפ, Fly2Sky ו-DAT.

בסאן דור של קבוצת אל על, מדובר בכ-4 עד 6 מטוסים בחכירה רטובה באופן קבוע, בעיקר באמצעות מטוסי בואינג 737 של KlasJet הליטאית. בין היעדים: טביליסי, וורשה וקרקוב, טיווט, איים ביוון ועוד.

גם ארקיע מסתמכת על המודל ומפעילה בממוצע כ-4 עד 5 מטוסים בחכירה רטובה, בנוסף לצי העצמי שלה. אלה כוללים מטוסים צרי גוף של חברות זרות בטיסות לאירופה, ובחלק מהמקרים גם מטוסים רחבי גוף דוגמת בואינג 787 ואיירבוס A330 בקווים ארוכי טווח.

המשמעות היא שבעונות השיא ניתן להגיע לכמעט 20 מטוסים ואף יותר שמופעלים עבור החברות הישראליות באמצעות מפעילים זרים.

אבל כאן מגיעה הנקודה שרבים מהנוסעים כלל אינם מודעים אליה.

אדם יכול להיכנס לאתר של חברה ישראלית, להזמין ממנה כרטיס ולשלם מחיר המזוהה עם המותג הישראלי, אך לגלות בשדה התעופה שהמטוס והצוות שמבצעים את הטיסה שייכים בכלל לחברה אחרת. אמנם בפרטי ההזמנה אמורה להופיע אינדיקציה לכך שהטיסה מופעלת באמצעות מפעיל אחר, אך עבור נוסעים רבים מדובר בשורה קטנה שאינה מקבלת את אותה בולטות כמו שמה של החברה שממנה נרכש הכרטיס.

אלא שהסיפור אינו מסתכם בלוגו שעל המטוס או בשפה שבה מדברים הדיילים.

כפי שחשפנו בעבר ב-ice, מעטפת האבטחה של טיסות המבוצעות באמצעות מפעילים זרים אינה בהכרח זהה לזו של טיסה ישראלית המופעלת באמצעות המטוסים והצוותים המקוריים של החברה. וכאן בדיוק האירוע החמור בפליי דובאי הופך את הסוגיה מרלוונטית למטרידה במיוחד.

הנוסע הישראלי שבוחר לשלם לעיתים יותר עבור חברה ישראלית עשוי לעשות זאת לא רק בגלל שעות הטיסה, הכבודה או השירות. עבור רבים, במיוחד בתקופה הביטחונית הנוכחית, עצם העובדה שמדובר בחברה ישראלית נתפסת כחלק מהמוצר שעליו הם משלמים.

אלא שבפועל הגבול בין "טיסה ישראלית" ל"טיסה זרה" הרבה פחות ברור מכפי שנדמה.

השימוש בחכירה רטובה הוא פרקטיקה מקובלת וחוקית בעולם התעופה, והוא מאפשר לחברות להגדיל במהירות את מספר הטיסות מבלי לרכוש מטוסים ולהכשיר צוותים נוספים.

לפני כשנה וחצי הצבענו ב-ice על התופעה ועל המשמעות שלה עבור הנוסעים. מאז החכירה הרטובה לא הצטמצמה והפכה לכלי משמעותי בפעילות חברות התעופה הישראליות.

עוד ב-

פליי דובאי תשלם מאות מיליונים? הפיצוי המטורף שהנוסעים צפויים לקבל

לכתבה המלאה

כעת, כשהמדינה עצמה בוחנת מחדש את נהלי האבטחה של חברות זרות בעקבות האירוע בפליי דובאי, חוזרת למרכז הבמה שאלה פשוטה אך מטרידה: אם נוסע רוכש כרטיס מחברה ישראלית, משלם לה ולעיתים בוחר בה דווקא בגלל תחושת הביטחון שהיא מעניקה לו - האם הערה קטנה בהזמנה מספיקה כדי להסביר לו שבקוקפיט של המטוס עשוי לשבת צוות של חברה זרה?