המאבק המשפטי בין נועם פתחי למשרד הפרסום גליקמן שמיר סמסונוב הגיע לסיומו, בהליך גישור מחוץ לכותלי בית המשפט. בשורה התחתונה המשרד הסכים לשלם לפתחי את מלוא סכום הפיצויים המגיעים לו כדין. 

כזכור, ההליך המשפטי בין הצדדים החל עם רכישת השליטה במשרד על ידי קבוצת פובליסיס העולמית. פתחי הועסק במשרד במתכונת לא שגרתית של עובד פרילנס, המאריך את חוזהו מדי תקופה, כשלמעשה הועסק בו באופן רציף למשך 11 שנים שבהן התברג לעמדה בכירה בתחום הקריאייטיב והפך לדמות דומיננטית במשרד תחת יגאל שמיר, מנהל הקריאייטיב הראשי. 

עם רכישת המשרד התבקש פתחי לחתום על חוזה העסקה מן המניין כעובד המשרד, אך במסגרת זו הוא התבקש לוותר על כל הזכויות שאותן צבר לאורך השנים. פתחי סירב לחתום על החוזה החדש וביקש לפרוש מהמשרד לאחר שזה ישלם לו את הפיצויים המגיעים. במשרד סירבו בטענה שהוא הועסק במתכונת פרילנס, המקבל שכר לפי חשבונית, ועל כן הודיעו לו כי לא ישלמו לו כל פיצוי בעבור העשור האחרון. 

בעקבות זאת הגיש פתחי כנגד המשרד תביעה לפיצוים על סך 960 אלף שקלים, סכום שמורכב מ-310 אלף שקל פיצויי פיטורים, פיצוי על עוגמת נפש ופגיעה במוניטין בסך 150 אלף שקל ופיצוי בגין שעות נוספות וזכויות נוספות בסך 500 אלף שקל. לדבריו, כפי שעולים מן התביעה: "המשרד הקריב אותו על מזבח העסקה עם חברת הפרסום העולמית פובליסיס, תוך שהוא רומס את זכויותיו בשרירות ובחוסר תום לב כשהוא בשיא עשייתו והצלחתו". עוד טען, כי התנהלות המשרד כלפיו גרמה לו ל"סבל רב ועוגמת נפש" וכן "הלבינה את פניו בעולם הפרסום והתקשורת".

בבית הדין לעבודה שאליו הוגשה התביעה הובהר למשרד הפרסום כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד ועל כן, עדיף יהיה לו להגיע להבנות עם פתחי מחוץ לכותלי המשרד כדי לחסוך לעצמו את הדיונים הארוכים והסחבת כאשר התוצאה הסופית כמעט וידועה מראש. בסופו של יום, הצדדים תיאמו פגישה באמצעות עורכי הדין, שבה סוכם כי פתחי יוותר על דרישת הפיצוי בגובה מליון שקל ובמקום זאת המשרד ישלם לו את הפיצויים המגיעים לו, לרבות שאר הזכויות, כפי שהיה מקבל כל עובד מן המניין, שכיר של המשרד, בעל וותק דומה.