היחידה ליחסי עבודה בזרוע העבודה, במשרד הכלכלה מפרסמת היום (שני) את דו"ח השביתות לשנת 2020 ובו ניתן לראות, בין היתר, את המשך המגמה של יציבות ושקט תעשייתי במערכת יחסי העבודה בשנת 2020 בדומה למגמה המאפיינת את השנים האחרונות מגמה זו ממשיכה ביתר שאת אף במחצית הראשונה של שנת 2021 בה ניכרת ירידה דרסטית בנתוני השביתות, השובתים ובימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה משביתות.

לדברי הממונה הראשית על יחסי עבודה עו"ד רבקה ורבנר, חלק מהשביתות  בשנת 2020 ובמחצית הראשונה של 2021  הן נגזרות ישירות של נטל העבודה על קבוצות מסוימות של עובדים עקב מגפת הקורונה כמו למשל אחיות בתי החולים, מעבדות בתי החולים וקופות חולים, עובדים סוציאליים והפסיכולוגים החינוכיים.

בשנת 2020 התקיימו במשק 31 שביתות מלאות בהן נטלו חלק כ-35,000 שובתים לעומת 45 שביתות מלאות בשנת 2019 בהן נטלו חלק כ-45,000 שובתים. כ-391,000 ימי עבודה אבדו למשק כתוצאה משביתות בשנת 2020 לעומת כ-110,000 ימי עבודה בשנת 2019 . עלייה זו נובעת במיוחד משביתתם הארוכה של העובדים הסוציאליים ומשביתת המרצים במכללות הטכנולוגיות. עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2020 התקיימו במשק 15 שביתות חלקיות (עיצומים) בהן נטלו חלק  כ-22,000 שובתים לעומת 31 שביתות חלקיות בשנת 2019 בהן נטלו חלק למעלה מ-33,000 שובתים.

הממונה הראשית על יחסי העבודה בזרוע העבודה, עו"ד רבקה ורבנר, זוקפת את הנתונים הנמוכים של מספר השביתות בשנת 2020 ובמיוחד במחצית הראשונה של שנת 2021 למדיניות האחראית שגילו ראשי הארגונים שנמנעו מסכסוכי עבודה מיותרים בתקופת הקורונה הקשה. נתונים אלה מעידים על הרצף המתמשך  במדיניות ההידברות בין הצדדים הפועלים יחדיו לביצוע המשימה בעלת הקדימות הגבוהה יותר בתקופה זו והיא החזרת העובדים למקומות העבודה ולפעילות מלאה. עוד מציינת עו"ד ורבנר כי היחידה ליחסי עבודה בראשותה סייעה לתחושת המחויבות לשקט תעשייתי בקרב הצדדים במשק העבודה, דבר שחשוב היה במיוחד נוכח מצב החירום החרום הכלל עולמי, שכפה שינויים דרמטיים ביחסי העבודה במשק".

יצויין עוד כי במהלך שנת 2020 היחידה ליחסי עבודה בזרוע העבודה התערבה והביאה לסיום סכסוכי עבודה בהקף של כ30% מהסכסוכים שהוגשו. הובהר  שוב, שקידום הסכמים קיבוציים הינו כלי ליציבות כלל משקית, במיוחד בעיתות חרום. רוב השביתות בשנת 2020, כ-20% היו כתוצאה מתביעות שכר (כ-97% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק בשנה זו נבעו מסיבה זו). 19% מכלל השביתות נבעו מאי חתימה על הסכמי עבודה חדשים או חידוש הסכמי עבודה קיימים, כ-13% כתוצאה מפיטורי עובדים.

שיעור דומה עקב שינויים ארגוניים, כ-10% מחוסר ביטחון אישי (אלימות) והשאר כ-25% מסיבות הקשורות בהרעת תנאי עבודה, מיקור חוץ ,הלנת שכר, העסקה ישירה של עובדים, יחסי עבודה ומשמעת וכוח אדם. בחלוקת השביתות על פי ענף כלכלי מתברר כי 35% מכלל השביתות המלאות בשנת 2020 התקיימו בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד, 16% בחינוך, שיעור דומה במינהל הציבורי והמקומי, כ-16% בשירותי התחבורה והשאר כ- 17% בתקשורת, בתעשייה, בחקלאות ובשירותי הטיפול בפסולת.

בחלוקת השביתות המלאות על פי סקטור מתברר כי 84% מכלל השביתות המלאות היו בסקטור הציבורי (98% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק) לעומת 16% בסקטור הפרטי (2% בלבד מכלל ימי העבודה שאבדו למשק). כ-71% מכלל השביתות היו קצרות במישכן- עד יום אחד, כ- 19% מעל יום אחד ועד שישה ימים, כ- 7% בין תשעה ימים ל-14 יום ו-3% מעל חמישים יום.