השנה היא 2026. מאחורינו שנה מאתגרת לתעשייה הישראלית, ולפנינו אתגרים חדשים של יוקר מחיה וביטחון תזונתי. תפסנו לריאיון את תומר צ'סקלה, מנכ"ל ובעלי חברת "פריניר", האיש שרכש את המפעל המיתולוגי "פרי הגליל" והפיח בו חיים חדשים. בריאיון גלוי לב הוא מדבר על הקושי לייצר תחת אש, מסביר למה המדינה אחראית ליוקר המחיה לא פחות מהיצרנים, ומגלה למה דווקא השנה לא רצנו לאגור שימורים.

חברת 'פריניר', קיימת משנת 1987 ומתעסקת בעיבוד של ירקות. עד השנה האחרונה התעסקה החברה בעיקר בעגבניות,  שזה היה התחום המרכזי שלה. כיום החברה  עוסקת מלפפונים, זיתים חמוצים וזיתים של שימורים. כבשנה האחרונה רכשנו את המפעל שהיה 'פרי הגליל', ששונתה ל'פריניר'.

זה מהלך משמעותי.
"חשוב לי שאנשים יבינו שמה שהם רואים היום תחת המותג 'פריניר', זה בעצם מה שהיה פרי הגליל. אני אומר את זה כי אם יראו היום 'פרי הגליל' על המדף, יכול להיות שזה אפילו לא מוצר מהארץ. ברוב המקרים יש פה מהלך של יבוא סחורה תחת השם הזה שהיא לא מהארץ, וזה קצת יכול לבלבל. אז 'פריניר', שרכשה את המפעל, היא זו שמייצרת את התוצרת הישראלית. אנחנו עובדים רק עם תוצרת ישראלית ורק עם חקלאים ישראלים. כל התוצרת כמובן טרייה ומהשדות שלנו פה בארץ".

וזה גם פתח אתכם לעולמות חדשים.
"נכון. בסיפור החדש שלנו עם פרי הגליל נכנסנו גם לירקות קפואים. זה שינה את המיינדסט (Mind) של החקלאים שאנחנו עובדים איתם. אם זה חקלאים מהדרום שאנחנו מביאים איתם תפוחי אדמה, ואם זה חקלאים בצפון בסביבת המפעל. יש המון ספקים חדשים ישראלים שהרחבנו את העבודה איתם".

אנחנו כבר בתוך 2026, בשעה טובה. איך אתה מסכם את 2025?
"2025 הייתה שנה לא פשוטה לתעשייה, ובטח לתעשייה שמתעסקת גם בחקלאות. אם זה חוסר במים, וכל מיני רגולציות כאלה ואחרות שמושתות על הענף החקלאי. הדברים האלה משפיעים כמובן על העלויות ועל כל שאר הדברים שאנחנו צריכים בסופו של דבר להתמודד איתם, ולתרגם את זה הלאה למחיר לצרכן. מדובר במוצרים שהם מוצרים בסיסיים פשוטים. במקרה שלנו, נורא קשה לנו לעלות אפילו ב-10 אגורות. אנחנו לא החברות הגדולות שיכולות להעלות מחיר ולהגיד 'תודה רבה וזה מה שיש'. אצלנו כל 10 אגורות זה מלחמה, והעלויות שעולות עלינו בגלל דברים שקרו ב-2025 מאוד משפיעות".

וזה מוביל אותנו ישירות ל-2026. שומעים ברדיו על עליות בארנונה, חשמל, מים. זה בטח מגיע גם אליכם.
"הדברים האלו כמובן בסופו של דבר מביאים להתייקרות של מוצר. אין לנו איך להתמודד כשמועצה מעלה לי את הארנונה ב-15%. אנחנו מפעלים שהם עתירי שטח, צריך המון שטח כדי לתפעל את המפעלים שלנו. עלייה של 10%-15% בארנונה זה מטורף, זה משנה לנו את כל העבודה".

מעבר לכלכלה, יש גם את המציאות הביטחונית.
"לעבוד בצל של מלחמה זה דבר לא פשוט. יש חקלאים שיוצאים למילואים, עובדים שיוצאים למילואים  והכל פה, עם אנשים שמפה. ובכל זאת מצליחים לייצר ולהביא באמת את התוצרת הכי טובה. אם זה לפעמים ,אולי יותר ב-2024 אבל גם ב-2025,  לקטוף סחורות, לקטוף תירס או עגבניות כשיורים עליך טילים, זה חתיכת סיפור. אבל עושים את זה. עושים את זה כי חייבים לקטוף, חייבים לעבוד וחייבים להביא את התוצרת. עושים את זה באהבה גדולה ועם המון תחושת שליחות. כל אחד נותן את החלק שלו. אני כבר לא עושה מילואים, אבל יש תחושה שאתה עושה משהו חשוב מעבר לעבודה עצמה".

בשורה התחתונה, איך השפיעה השנה החולפת על המספרים?
"העבודה ומבחינה פיננסית השנה הייתה יותר קשה. גם במכירות רואים ירידה קצת, מוכרים פחות. נכנסים הרבה יותר מותגים של יבוא שצריך להתמודד איתם, ולא בהכרח מותגים איכותיים. יש דברים איכותיים שזה מבורך, אבל יש גם דברים לא איכותיים שמושכים את השוק למטה ומציירים מצג של מחירים לא נכונים. בנוסף, אנחנו מפעל שעשה לא מעט יצוא, וזו שנה שלא עשינו בה כמעט יצוא".

אז מה הצפי ל-2026?
"אנחנו מכוונים שתהיה התעוררות קצת יותר במשק, אולי פחות יבוא איזוטרי של סיטונאים שמביאים מכולה מפה ומכולה משם. אנחנו מקווים לשיפור במצבנו בעולם, שאולי נוכל לחזור לעשות יצוא, זה דבר שיכול לעזור לנו. ברמה הנקודתית של פריניר, ב-2026 אנחנו נכנסים למוצרים חדשים שלא היינו בהם: כל עולם שימורי התירס, אפונה, והקפואים שלנו: ברוקולי, כרובית, אפונה וכל הירקות הקפואים. המטרה היא להיות על המדף הישראלי ובבתים הישראלים עם עוד מוצרים שלנו, שתמיד היו טובים בעגבניות ועכשיו נביא את האיכות הזו גם בשאר המוצרים".

הזכרת את הירידה במכירות ב-2025. זה מעניין, כי ביוני, כשהיה חשש מתקיפה איראנית, כולם דיברו על אגירת מזון.
"אז זהו, שבשנה הזאת פחות הרגשנו את זה. אולי ב-2024 יותר. אם אנשים קנו הרבה ב-2024, הם כבר אגרו במזווה, וזה לא משהו שמתקלקל. ב-2025 פחות הרגשנו את הבהלה הזאת, לא הייתה איזושהי עלייה חריגה. זה באמת מפתיע, כי ביוני חשבתי שיהיה משהו, אבל אנשים קנו רגיל. שנה לפני זה הייתה אגירה משמעותית יותר".

שימורים פרי ניר. קרדיט: יח"צ 

איך אתם נערכים להמשך, עם הדיבורים על תקיפה חוזרת? אתם מייצרים יותר למלאי?
"כן, אנחנו נערכים יותר ומגדילים מלאים לכל מקרה, למצב שאולי יהיה קשה יותר לעבוד או תהיה פגיעה בתשתיות. צריך לזכור, במלחמה עבדנו כל הזמן, לא הפסקנו. כשאתה עובד עם שדות וחקלאות אין פריבילגיה להפסיק, כי היבול ילך. אבל הגדלנו את המלאים בסדר גודל של 15%, שזה המון, זה מעל התכנון הרגיל. אנחנו עדיין מאמינים שיהיה יצוא אז התייחסנו גם לזה. מצד שני, יש אבסורד מסוים. אנחנו מגדילים מלאי כדי להבטיח סחורה למקרה שנמלים לא יעבדו, אבל המדינה מבטלת מכסים ומחזקת את היבוא יותר מאשר את התוצרת הישראלית. זה קורה הרבה בזמן האחרון".

בוא נדבר על היצוא. לאן הסחורה שלכם הולכת בדרך כלל?
"אנחנו מוכרים חומרי גלם למפעלים, למשל רסק עגבניות בחביות. זה מגיע לכל אירופה, כולל אנגליה, ואפילו לאיטליה מכרנו קצת רסק עגבניות בשנים עברו. כן, יש סיכוי שקיבלנו את זה בחזרה כמוצר איטלקי (צוחק). אחוז לא קטן מהמחזור שלנו היה בנוי מיצוא, ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד בלעדיו, ובנוסף להתמודד עם המון יבוא שנכנס לארץ".

אם מדברים על תחרות, יש את המותג "מוטי" שנחשב חזק מאוד.
"מוטי זו דווקא תחרות שאני אוהב. זה מוצר איכותי שאנחנו אפילו לומדים ממנו. אני מסתובב בהמון מפעלים בעולם, ואני אומר לך,  המפעלים הישראלים הרבה יותר יעילים, כי אין לנו ברירה. מוטי למשל, מתמקצע רק בעגבניות ומוכר מוצר אחד בכמויות אדירות בכל העולם. אני, בשביל להחזיק מפעל, הייתי חייב תמיד לייצר גם מלפפונים וגם זיתים כדי ליצור עוד עבודה ומחזור. עכשיו אנחנו מכניסים גם תירס, אפונה וירקות קפואים. אין דבר כזה בעולם – מפעל שעושה כל כך הרבה דברים במקום אחד".

איך מצליחים להתמקצע במגוון כזה רחב?
"פותחים את הראש. כדי להפעיל מפעל עם הוצאות כבדות אתה חייב לייצר כמויות. אנחנו הולכים ללמוד, לראות ולהיחשף. ברכישה של 'פרי הגליל', למשל, הבאנו את הידע של העובדים שהיו שם. החזרנו לעבודה עובדים ממקום שקשה להשיג בו עבודה, והידע שלהם נכנס לסל שלנו. אנחנו מאוד יצירתיים. שמנו אנרגיה סולארית על הגגות כדי ליצור הכנסה, עברנו לגז כדי לחסוך ולהתייעל, הכנסנו אוטומציה. כל עובד עושה שלושה דברים כדי להיות טוב יותר. אם לא היינו יעילים, לא היינו מצליחים להתחרות במחירי יצוא לחו"ל כשהמצב הפוליטי אפשר זאת".

נחזור לכיס של הצרכן. יוקר המחיה עולה, ובסוף האצבע המאשימה מופנית אליכם, הספקים.
"אצלנו, אם יבדקו, יראו שלא העלינו מחירים ביחס לעליות האחרות. אבל הכל מתחיל מלמעלה. אם המדינה מייקרת לך בבת אחת מים, ארנונה, חשמל ושכר עבודה, ומוסיפה עוד ועוד רגולציה, היא בעצם משיתה עלינו עלויות של 30%. אני לא יכול להעלות מחיר ב-30%, אז אני שוחק את הרווח עד איפה שאפשר, מתייעל, ומעלה ב-10%. ההתייעלות שלי מכסה על העלויות שהמדינה גלגלה עליי. המרכיב העיקרי ליוקר המחיה זו המדינה. תחשבי מה זה למפעל שיושב על 200 דונם (בשני האתרים יחד) כשמעלים לו ארנונה ב-10%. אין מנוס מלגלגל את זה בסוף, אי אפשר לברוח מזה".

ואיך המחירים שלנו ביחס לעולם?
"כשמשווים לפורטוגל ואומרים 'שם עולה שקל ופה שקל וחצי', צריך לבדוק כמה ארנונה, מים וחשמל המפעל בפורטוגל משלם. ביחס לאירופה, המחירים שלנו במוצרים האלו זולים יותר. עם המזרח וסין אנחנו לא מצליחים להתחרות, שם המחירים זולים יותר אבל האיכויות פחות טובות. מול ייצור המוני בסין קשה לכל העולם להתחרות, לא רק לישראל".

מה לגבי העגבניות? ראינו מחירים משוגעים בשנה האחרונה.
"העגבניות שלנו לתעשייה הן אחרות. מגדלים אותן רק בקיץ, בין יוני לספטמבר, בשדות פתוחים ולא בחממות. בחודשיים-שלושה אנחנו מייצרים את כל מה שנמכור כל השנה. המחיר שלנו קבוע מול החקלאים, אז אנחנו לא מושפעים ישירות מעליית המחיר בשוק הטרי. מה שכן, כשיש עלייה במחיר העגבנייה בשוק, אנחנו רואים עלייה בצריכה של שימורים כמו עגבניות מרוסקות או מקולפות, כי אנשים ועסקים מבינים שזה יותר יעיל וזול להשתמש בזה".

לסיום, יש לך טיפ לצרכן הישראלי?
"גילוי נאות, אני לא עושה את הקניות בבית (צוחק), אני מסתובב בסופרים רק כדי לראות אם אנחנו על המדף. אבל ברמה הבסיסית – לפתוח עיניים. למרות שאני מותג מוביל, תבדקו אפשרויות. תראו מה יש על המדף, תבדקו אם האיכות טובה גם במותגים שפחות מכירים. שווה לנסות".

עוד ב-

בעלי נטו חיסכון: "הטכנולוגיה היא הכלי החזק להורדת יוקר המחיה"

לכתבה המלאה

 
משהו נוסף שחשוב לך להעביר?
"אנחנו פה בתעשייה הישראלית אוהבים את מה שאנחנו עושים. תעשייה וחקלאות זה קריטי למדינה שלנו  חברתית, כלכלית, ביטחונית ואפילו נפשית. לנסוע ולראות שדות תירס ועגבניות במקום אדמה חרוכה, זה עושה משהו לנפש. תמיד נזכרים בחשיבות של מפעלים כשיש מלחמה או קורונה, אבל חשוב לזכור את זה גם ביום שאחרי. המפעלים פה לא עושים את בעליהם עשירים גדולים, אנחנו עובדים קשה מאוד כדי להתפרנס. ראינו מה קורה כשנסגר נמל, או כשמדינות כמו טורקיה מחליטות ביום בהיר אחד להפסיק למכור לנו. היום זה טורקיה, מחר זה מקום אחר. אנחנו חייבים ביטחון תזונתי ועצמאות. אם לא יקנו תעשייה ישראלית ומפעל ייסגר – הוא לא ייפתח שוב ביום שיהיה צורך. מה שייעלם, לא יחזור".