בחסות הפייק-רפורמה שהוביל השר כהנא הבנו שהרבנות היא רק כלי בניגוח נושא הכשרות בישראל, וכי הרצון הוא להפוך את הכל לפרטי, אבל מה לעשות שלא כל מה שעובד בשוק החופשי עובד גם בתחום הכשרות?
בימים אלה מתקיימים דיונים חשובים בוועדת שירותי הדת היהודיים בראשותה של ח"כ יוליה מלינובסקי. המטרה שלהם לכאורה היא להוריד את עלויות הכשרות, ועל ידי כך להיאבק ביוקר המחיה.
מדי כמה שבועות מתכנסים יחד לדיונים האלו נציגי משרד האוצר, משרד הכלכלה, רשות התחרות, איגוד המלונות ועוד רבים שמאשימים באופן קבוע את הרבנות הראשית ואת פעילותה ביוקר המחיה במדינת ישראל.
על מנת להבין עד כמה הדיונים האלה הם לא באמת ענייניים, ניקח לדוגמא את נציג משרד האוצר שמדבר על עלויות הכשרות לקילו בשר, וטוען שמדובר ב-5 שקלים לקילו, ולעומתו נציג משרד הכלכלה מדבר על עלויות של 2.5 שקל לקילו בשר. שימו לב איך בדיון אחד מתערבבים פה נתונים סותרים שמשפיעים באופן ישיר על כולנו.
באופן אבסודרי, רשות התחרות, זו שאחראית על, ובכן, התחרות בישראל, מודיעה שאין לה נתונים בנושא, אבל זה לא משהו שהפריע ליו"ר הוועדה, ח"כ מלינובסקי לשלוח מכתב לרבנים הראשיים בקריאה לפתוח תחת נהלי הכשרות ההלכתיים את היבוא של חלב נוכרי מחו"ל.
אגב, זו אותה רשות תחרות שהחליטה שהיא תומכת במהלך של יבוא חלב נוכרי מחו"ל, אך הודתה שהיא כלל לא בדקה את עלויות הכשרות של סוג החלב הזה. וגם ההודאה שלהם כי אין להם נתונים, הגיעה רק לאחר פנייה שביצענו אליהם. אגב, ספויילר – כשרות החלב הנוכרי יקרה יותר מחלב ישראל מכיוון שבחו"ל עובדים רק גופים עסקיים. זאת אומרת, ההליכה שבי אחרי המחשבה שהכשרות רק מייקרת את המזון בישראל – היא לא באמת נכונה. החלב הנוכרי כמשל לכל האירוע האבסודרי שמתנהל בימים אלה.
דיוני הוועדה מתאפיינים ברצון טוב לסייע ולעזור לציבור לאוכל מזון בזול – אבל כשיורדים לפרטם בוועדה מגלים שוב ושוב שהרבנות היא לא באמת הבעיה ואולי אפילו להפך, היא יכולה להיות גם הפתרון.
חשוב לציין, במשך שנים נחשבנו כגוף שסרק במסרקות ברזל את הרבנות הראשית, היינו המבקרים הראשיים שלה, מתוך רצון להיטיב עם הציבור כמובן. "כושרות" הוקמה על מנת לפקח מבחוץ על הרבנות ועל נושא הכשרות, אך כעת משהתערבבו העניינים ונולדה לה רפורמת הכשרות מצאנו את עצמנו נאלצים פתאום לעבור צד. בחסות הפייק-רפורמה שהוביל השר כהנא הבנו שהרבנות היא רק כלי בניגוח נושא הכשרות בישראל, וכי הרצון הוא להפוך את הכל לפרטי, אבל מה לעשות שלא כל מה שעובד בשוק החופשי עובד גם בתחום הכשרות?
לדוגמא, במהלך הדיונים בועדה מנכ"ל קרפור דווקא שיבח את פעילות מחלקת היבוא בכשרות. גם נציג ה – OU סיפר שבכל קנה מידה עלויות הכשרות הן זניחות לחלוטין, מה שהשאיר את יו"ר הוועדה קצת המומה. כל מי שמכיר את שוק הכשרות באמת, הסכים שהמכסים, המיסוי והעיכובים בנמלים הם לב הבעיה ולא הכשרות.
אז אחרי ששוב ושוב רואים שהרבנות לא באמת הבעיה, נמצא התירוץ החדש – שכר השוחטים. נטען ששוחט מרוויח 100,000 שקל לחודש עבודה, הכותרות זעקו. אבל מה לעשות שגם פה, לא באמת נעשתה בדיקה.
השכר המדובר הוא של "ראש הצוות" ולא של שוחט רגיל, ובכל הדיון הזה שכחו לדון על כך שראש צוות עוזב את ביתו למספר חודשים – בדרך כלל לכחמישה חודשים בשנה, מה שכבר מוריד את אותם 100,000 שקל לחודש ל- 40,000 שקל לחודש. מהיכרות עמוקה, מדובר בתנאי עבודה גרועים כשמצב המשפחה מורכב מאד כשאין אבא למשך כמעט חצי שנה בבית.
כארגון שמקיים קורסים בכל תחומי הכשרות, ניסינו במשך מספר פעמים לפתוח קורס שחיטה במחיר נמוך ובתנאים טובים. לצערנו לא הצלחנו הצלחנו להגיע לכמות נרשמים שמאפשרת לנו לפתוח את הקורס, כי פשוט אין היענות למקצוע הקשה הזה, מה שאוטומטית הופך את המחירים הקיימים בשוק החופשי ליקרים לכל שוחט.
עד כה נוכחנו לראות דיוני ועדה שטחיים, פופליסטיים ומנותקים מהמציאות בשטח. אין עבודת מטה מסודרת, אין נתונים עדכניים ונראה שכל השותפים בדיון מגיעים מתוך תחושת שליחות אדירה "לדפוק את הרבנות", במסווה של מלחמה ביוקר המחיה. עד כה הם מגלים שהרבנות היא הגוף הזול ביותר לענייני כשרות, שהרפורמה בכלל תקועה, ייבוא המזון הכשר מחו"ל יקר, ושאין סיבה להרוס את הקיים.
