שנייה אחת של אכזבה התחלפה בתחושת הקלה. אפשר היה ממש לראות את זה על הפנים של יואב צפיר. חבל שלא זכינו באירוויזיון? מזל שלא זכינו באירוויזיון! אם ישראל הייתה נבחרת לארח את התחרות בשנה הבאה, זה היה עלול להיות אחד האסונות ההסברתיים והתדמיתיים הגדולים שידעה המדינה, מתנה לתנועת החרם העולמית. לפעמים עדיף להישאר מקום שני.

אפשר רק לדמיין כיצד היה נראה הסיוט של ישראל, אם יובל רפאל הייתה זוכה ואירוח האירוויזיון בזמן מלחמה היה מתרחש בארץ, מרחק עשרות קילומטרים מהגיהינום של עזה, תחת ממשלת ימין קיצונית שתפיסת עולמה מנוגדת לעולם הערכים והתרבות שמייצגת התחרות, טוב אי אפשר לצאת מזה.

אם היינו זוכים, סביר להניח שמבחינה טכנית, כל עוד המלחמה בעזה נמשכת וטילים מאיימים על נתב"ג, רשות השידור האירופאי לא הייתה מאפשרת את קיום התחרות בישראל, והייתה דורשת להעתיק את התחרות הרחק מאזור המלחמה למדינה אחרת, כפי שנעשה לאחר הזכייה של אוקראינה - ובדיוק כמו שנבחרות ומועדוני הספורט שלנו לא מארחים כאן מאז ה-7 באוקטובר.

טיסות גם כך לא היו מגיעות לישראל, ותדמיתה של ישראל כאזור מלחמה מסוכן, שאסור לבקר בו הייתה משתרשת עוד יותר. אבל גם אם הייתה מושגת הפסקת אש ומבחינה בטיחותית ניתן היה לקיים את האירוע בתל אביב או חיפה, זמרים, להקות, יוצרים ואמנים מכל העולם היו מוותרים השנה על התחרות ומסרבים להגיע לישראל, המזוהה עם הרג מאסיבי של פלסטינים בעזה, כיבוש והרעבה.

הביקורת על המלחמה, הימשכותה ואכזריותה לא הייתה מאפשרת לאמנים רבים לטוס לישראל, לשיר ולרקוד על במה, מרחק קצר מהבתים ההורסים, קברי האחים והילדים היתומים בעזה. הקריאות להחרמת התחרות בעולם היו מתפשטות ברחבי אירופה ומשחקות לידי התנועות הפרו פלסטיניות.

ואם לא די בכך, ממשלת ישראל הנוכחית הייתה בודקת בקפידה את הנכנסים לארץ ומסרבת כניסתם של רבים, מגרשת אמנים ומעריצים שיעזו לבקר את ישראל ברשתות החברתיות או ירצו בין היתר לנסוע לשטים או לתצפת על עזה. תמונות של זמרים וזמרות, אנשי צוות הפקה ותיירים שהעזו לבקר את ישראל, אזוקים בתחנת משטרה, לצד דגל ישראל, היו מציפים את החשבונות של בן גביר, אוי לבושה.

וגם בתוך ישראל, איך אפשר לחגוג ולשמוח ולשיר, כשהחטופים אינם בבית, האיום על הדמוקרטיה וזכויות הפרט מרחף, הסובלנות לקהילה הגאה בירידה והדמוקרטיה צוללת. איך אפשר להתחפש ללילה אחד למדינה נורמלית, כשהכל בחוץ לא נורמלי? איך אפשר לבנות במה, ותאורה, ללהק מנחים ומגישים מבלי לענוד סיכת חטופים?

 
תודה לאוסטריה, תודה לשופטי אירופה שמנעו מישראל מבוכה קשה, תודה שחסכתם מאיתנו קטסטרופה הסברתית, במשרד החוץ ודאי נשמו לרווחה.

עוד ב-

יובל רפאל התקבלה בתשואות: "אין ניצחון אמיתי אם החטופים לא חוזרים"

לכתבה המלאה

כשיובל רפאל עלתה לבמה, באירופה ראו ישראל אחרת, של יצירה, שירת נשים, כישרון ורגש. ההיפך המוחלט מתדמיתה של הממשלה, של המדינה. כשנחזור לעצמנו ונחליף ממשלה, כשנסיים את המלחמה ונבנה עתיד אחר, נוכל שוב לרצות להגיע למקום הראשון ולהפסיק להתחפש למדינה נורמלית, פשוט להיות כזאת.