בשנה שעברה יצא הסרט יופי מסוכן בכיכובה של דמי מור, שהעניק לה מועמדות לאוסקר והציג דמות נשית הנכנסת בהדרגה למחוזות הטירוף במסגרת מרדף אובססיבי אחר נעורים ויופי. הדמיון בינו לבין תמות אהובי, בכיכובה של ג'ניפר לורנס, בולט כמעט מיד - אך בעוד הראשון הותיר חותם תרבותי חד וברור, השני מתפזר ומתקשה להצדיק את יומרותיו.

לורנס הייתה מועמדת לאחרונה לגלובוס הזהב על תפקידה, והסרט - שהופק על ידי Excellent Cadaver, חברת ההפקה בה היא שותפה - סומן מראש כסרט הקאמבק הגדול שלה. ואכן, לורנס מעניקה כאן תצוגת משחק עוצמתית, מחויבת וחסרת פשרות. הבעיה אינה בה, אלא ביצירה שסביבה.

“תמות אהובי” שואף לדבר “גבוה”, אך בפועל מתפזר לכל אורכו, ולעיתים אף מתעלל בצופה. לא בשל הסצנות הקשות או הנושא הטעון - דיכאון אחרי לידה - אלא משום חוסר מיקוד מתמשך: הסרט אינו מצליח לגעת לעומק באף נקודה אחת ולהטביע בה חותם רגשי או רעיוני ברור.

נדמה כי מטרתו העיקרית היא לזעזע, להתריס ובעיקר להיות כזה שידברו עליו. אלה אלמנטים לגיטימיים לגמרי, אך הם אינם מספיקים כדי להפוך יצירה למשמעותית - בניגוד למה שהשיג “יופי מסוכן” שנה קודם לכן.

ההשוואה בין הסרטים מתבקשת: בשניהם יש עיסוק באישה המתמודדת עם משבר נשי עמוק (גם אם שונה באופיו), אך “תמות אהובי” מחמיץ את הפוטנציאל שלו, בין היתר משום שיש בו ארסנל מרשים של שחקנים מצוינים שאינם מקבלים תשתית תסריטאית ובימאית שתישא אותם. לצד לורנס, גם רוברט פטינסון, המגלם את בעלה, עושה עבודה רצינית - אך יכולות המשחק של השניים אינן מצליחות להתלכד לכדי יצירה שלמה.

הסרט עוקב אחר גרייס (לורנס), אם צעירה הסובלת מדיכאון לאחר לידה ומאבדת בהדרגה את שפיותה. אל מצוקתה מצטרפות תחושת ניכור מבעלה, תסכול מיני ובדידות עמוקה. המעבר לבית חדש רק מעצים את החרדות והקשיים, ומשרטט מסלול גיהנום שנע בין אהבה קיצונית לטירוף מוחלט - ללא רחמים כלפי הדמות או הצופה.

יש כאן סצנות חזקות, קשות וטריגריות מאוד. לצד זאת, ניתן למצוא גם רעיונות ומטאפורות מעניינות (בהן רפרנס מפתיע לסרט ילדים אייקוני), ושוטים מרהיבים שמעשירים במידת מה את חוויית הצפייה ומעניקים לסרט נופך של קולנוע איכותי. בוודאי ביחס ליצירות אחרות העוסקות בנושא זה.

על הבימוי חתומה לין רמזי, שהתבלטה בעשור הקודם עם "חייבים לדבר על קווין" הראוי ביותר שלה עד כה ו-"יום נפלא" הבינוני והאפל אף הוא שיצא לפני תשע שנים.

עוד ב-

חנוך רוזן מובך על ידי ביתו: "צפינו יחד בסצנות העירום שלי"

לכתבה המלאה

בסופו של דבר, “תמות אהובי” הוא סרט שאפתני מדי שמצד אחד עוסק בנושא חשוב אך לא מעניק לו את הטיפול הנכון ולכן גם חא מצליח להיתרגם לכדי יצירה קולנועית מגובשת וזכירה.