עולם הבמה והספרות הישראלי נראה לעיתים קרובות כמו רצף זוהר של הצלחות ומחיאות כפיים, אך מאחורי הקלעים המציאות הרגשית מורכבת בהרבה.

מי שהחליטה להעניק הצצה כנה ונטולת פילטרים לחששות האמיתיים של אנשי המקצוע היא הדסה בן ארי.

הסופרת והמרצה, המוכרת לציבור הרחב גם כגרושתו של המוזיקאי חנן בן ארי, העלתה פוסט דרמטי לרשתות החברתיות שבו חשפה את החרדות המלוות את חייה המקצועיים, דווקא בתקופה העמוסה ביותר של השנה ועל רקע נסיעתה המתוחה לצפון הארץ.

בן ארי שיתפה תגובה שקיבלה מחברה קרובה, אשר הגדירה אותה כ"מטאור" בעקבות לוח הזמנים הצפוף והאינטנסיבי שלה. אולם, הסופרת מיהרה להבהיר כי המציאות הפנימית שלה שונה לחלוטין, וכי החשש הגדול מהתרסקות ומכישלון נוכח אצלה תמידית.

"רציתי להגיד לה, נשמה, הדבר שהכי מפחיד מטאור הוא להתרסק. וכל שבוע מחדש אני עומדת בפני האפשרות הזאת ואני צריכה לבחור. אני מפחדת פעם בשבוע, ממש על בסיס שבועי".

בדבריה הציפה בן ארי את אחד האתגרים הגדולים והפחות מדוברים בעולם ההופעות וההרצאות – חוסר הוודאות המוחלט לגבי כמות הקהל שיגיע. היא תיארה מצב שבו גורמים חיצוניים בלתי צפויים, כמו מזג אוויר סוער או תקלות, יכולים לרוקן אולם שלם ברגע האחרון ולהותיר את האמן מול עשרות בודדות של אנשים, שחלקם הגדול הם בכלל בני משפחה ומכרים מהעבר.

"אתם יודעים שרוב אנשי הבמה לא יודעים כמה כרטיסים הם ימכרו? ואם יש גשם בתל אביב ורוחות וקרס עץ, את יכולה להגיע לאולם של 300 איש ויהיו בו רק שישים אנשים - שחמישים מתוכם את הבאת! אמא שלך, סבתא שלך, כמה דודות, ושכנות מאור יהודה ששמרו לך אמונים למרות שעזבת את העיר לפני עשור. שישים אנשים יצאו דלוקים, אבל את תצאי עם התמונה של הכיסאות הריקים. הבטחתי לעצמי ליהנות מקהל של עשרים איש כמו מקהל של 300. זה לא תמיד הולך לי, לפעמים זה כואב או משפיל או מאכזב, אבל אין דרך אחרת".

החלק המורכב ביותר של התקופה הנוכחית מתנקז למפגש שהיא מקיימת בצפון הארץ. תחת האיומים הביטחוניים הבלתי פוסקים ומתקפות הכטב"מים בקו העימות, בן ארי הודתה כי הנסיעה לקרית שמונה מעוררת בה בהלה כבדה, אך היא מסרבת לתת לחששות לנהל אותה לחלוטין ומעדיפה להנמיך ציפיות בהתאם למצב.

"מחר אני מגיעה להרצאה בקרית שמונה. ואני מפחדת בהכחשה, שלא לומר מתה מפחד. אבל סיכמתי עם עצמי שאני לא חושבת על זה עד שאגיע ואחבק אנשים. אם הם יגיעו, כמובן. מי יוצא מהבית תחת מתקפת כטב"מים? רציתי להגיד לחברה שלי שאם יגיעו שמונה אנשים לספריה העירונית בקרית שמונה אני אהיה מבסוטה".

למרות החרדות הקיומיות והסיכון הביטחוני הממשי, בן ארי סיכמה והסבירה כי החיבור האנושי עם קהל הקוראים שלה הוא הדלק האמיתי שמניע את עבודתה. לדבריה, למרות שתהליך הכתיבה דורש לעיתים ניתוק ובדידות מוחלטת, המפגשים הספונטניים והמרגשים עם אנשים ביום-יום הם אלו שמעניקים לה את ההשראה להמשיך.

עוד ב-

רני רהב: "אולי תלך הביתה? אתה מסמל את ישראל הרקובה והמושחתת"

לכתבה המלאה

"בשביל לכתוב כל מה שאני מתכננת אני צריכה להיות שנה אחת רפונזל, להיכנס לראש מגדל ולתת למקלדת לכתוב בלי שום הסחות דעת. אבל זה לא יקרה. כי האומנות שלי חיה מהמפגש עם הקוראים שצורכים אותה. מהאישה שפגשה אותי בכניסה לחניון, מזאת שפגשה אותי מחוץ לחדר הכושר והתחילה לבכות. כולנו ספרים פתוחים, ואני רוצה לקרוא את הספרים האלה".