דעות

הרבה מעבר לכשל נקודתי: משבר ההישגים מתחיל במשבר ההוראה

התוצאות הירודות במבחני פיזה מציבים בפני מערכת החינוך הישראלית תמונת מצב מדאיגה, אך הנתונים אינם רק סיפור על ציונים. הם מצביעים על משבר עמוק יותר, המחייב תוכנית לאומית מקיפה לחיזוק מקצוע ההוראה ולגיוס אנשי חינוך איכותיים

פרופ' חיים שקד | 17/9/2026 10:37 עקבו אחרינו בגוגל

תוצאות מבחני פיזה שפורסמו לאחרונה צריכות להדאיג את כולנו. הבמחנים הללו של ה-OECD נערכים אחת לשלוש שנים בקרב תלמידות ותלמידים בני 15, ובוחנים לא רק את הידע שלהם אלא גם את יכולתם להשתמש בו, לחשוב, להבין ולפתור בעיות בתחומי הקריאה, המתמטיקה והמדעים. בפיזה 2025 השתתפו כ-760 אלף תלמידים מ-91 מדינות וישויות כלכליות, ובהם כ-7,300 תלמידים מישראל.

התוצאות הישראליות קשות במיוחד. הישגי תלמידי ישראל ירדו בכל שלושת התחומים והם הנמוכים ביותר שנמדדו מאז החלה ישראל להשתתף במבחני פיזה. ישראל נמצאת כיום בחמישון התחתון של מדינות ה-OECD, במקום ה-31 מתוך 38 בקריאה ובמקום ה-33 במתמטיקה ובמדעים. 46% מתלמידי ישראל מוגדרים מתקשים במתמטיקה, 41% בקריאה ו-40% במדעים.

אפשר לחפש סיבות רבות לתוצאות הללו. בעולם כולו נרשמה ירידה בהישגים, והמלחמה והשלכותיה גם הן אינן חסרות משמעות. אבל המחקר מלמד אותנו שהגורם הבית-ספרי המשפיע ביותר על הישגי תלמידים הוא איכות ההוראה. מורה מצוין יכול לשנות באופן משמעותי את מסלול הלמידה של תלמידיו – ומנגד, גם תוכניות לימודים מצוינות, כיתות קטנות וטכנולוגיה מתקדמת אינן יכולות לפצות על הוראה שאינה איכותית. לכן, אם אנו רוצים להבין למה הישגי מערכת החינוך נמוכים כל כך, השאלה הראשונה שעלינו לשאול היא מי עומד מול תלמידינו בכיתה, ועד כמה אנחנו מצליחים למשוך למקצוע ההוראה הון אנושי איכותי.

הקשר בין תוצאות פיזה לבין איכות המורים נשען לא רק על הידע המחקרי המצטבר בתחום. הוא מקבל חיזוק גם מנתוני פיזה עצמם: מנהלי בתי הספר בישראל דיווחו כי הלמידה של 47% מהתלמידים נפגעת בשל מורים שאינם מתאימים או שהכשרתם אינה מספקת – זאת לעומת 25% בלבד בממוצע במדינות ה-OECD. למעשה, ישראל מדורגת במקום השלישי במדינות ה-OECD בהיקף התופעה.

התוצאות הירודות במבחני פיזה הן במידה רבה צדו השני של משבר המחסור במורים, שמלווה את מערכת החינוך הישראלית בשנים האחרונות. מקצוע החינוך וההוראה אינו אטרקטיבי דיו בישראל. אנחנו מתקשים לא רק לאייש את הכיתות, אלא גם למשוך למקצוע, במספרים מספקים, את מי שהיינו רוצים לראות כמורים של ילדינו. המחסור והקושי להבטיח הוראה איכותית הם אפוא שני ביטויים של אותה בעיה: כאשר מערכת החינוך אינה מצליחה למשוך אליה די אנשים מוכשרים ולהשאירם לאורך זמן במקצוע, מצטמצמת גם יכולתה לבחור את המתאימים ביותר להוראה ולהבטיח שבכל כיתה יעמוד מורה איכותי.

לכן לא די בעוד מהלך נקודתי לשיפור ההישגים. ישראל זקוקה לתוכנית לאומית מקיפה לחיזוק מעמדו ויוקרתו של מקצוע ההוראה ובעיקר להגברת כוח המשיכה שלו. עליה לעסוק בשכר, בתנאי העבודה, באפשרויות הקידום וההתפתחות המקצועית, באוטונומיה של המורים וגם ביחס שהם מקבלים מההורים, מהמערכת ומהחברה הישראלית כולה. רק שילוב של כל המרכיבים הללו יוכל להפוך את ההוראה למקצוע אטרקטיבי יותר, שימשוך אליו את הצעירות והצעירים האיכותיים שמערכת החינוך כה זקוקה להם.

הישגי פיזה אינם רק מספרים בטבלה בין-לאומית. הם נוגעים לסיכויי התעסוקה וההשתכרות של ילדינו, ובמבט רחב יותר – לחוסנה החברתי ולאיתנותה הכלכלית של מדינת ישראל. היכולת שלנו להביא לכיתות מורות ומורים מצוינים היא תנאי מרכזי לשיפור הישגי התלמידים ולהבטחת שגשוגה של מדינת ישראל בעתיד.