אי אפשר שלא לברך את משרד הבריאות על השקת יישומון "המגן 2" ולהודות שאכן, האפליקציה החדשה מהווה שדרוג משמעותי, דרמתי אפילו, לגרסתה הקודמת בכל הנוגע לדיוק המיקום של מי שהתקין אותה ושל מאומתי הקורונה שהוא עשוי לפגוש בדרך. בכך, היא לא רק הופכת את מלאכת איתור הנשאים ומי שבא עמם במגע לפשוטה ואפקטיבית הרבה יותר. אם 1.6 מיליון אנשים בישראל יורידו ויפעילו אותה היא גם עשויה לייתר את השימוש באיכוני השב"כ השנויים במחלוקת.

ההנחה הרווחת היא כי רוב האוכלוסייה הישראלית מוכנה לאפשר פגיעה מסוימת בפרטיות, כמו זו שנגרמת כתוצאה משימוש ב"המגן 2", כדי לסייע במיגור המגפה. כלומר, הציבור נגד איכוני השב"כ ובעד אמצעים מוגבלים יותר של משרד הבריאות. ואולם, השימוש ב"המגן 2" מעלה שאלה לא פחות מעניינת: לצד הוויתור המסוים על הפרטיות, האם הציבור הישראלי מוכן גם לוותר על חיי הסוללה שלו? במשרד הבריאות צריכים לקוות מאוד שכן.

כשפותחים את "המגן 2" בפעם הראשונה קופצים מיד שני חלונות: אחד ממליץ להדליק את הבלוטות' (שמאפשר זיהוי מיקום מדויק הרבה יותר מה-gps) ושני מפציר לכבות את מצב החיסכון בסוללה. כך, נטען שם, היישומון יביא לתוצאות הטובות ביותר.

שתי פעולות אלה, מיותר לציין, גורמות לסוללה להתרוקן בקצב מוגבר ולאפשר להניח שלא מעט אנשים ימנעו מלעשות זאת - מה שבעצם יהפוך את "המגן 2", מבחינתם, ליישומון שאינו שונה בהרבה מ"המגן 1" ומספק נתוני מיקום כלליים בלבד.

במילים אחרות, משרד הבריאות מהמר פה על כך שרובנו בוחרים בחיי אדם על פני חיי סוללה, אבל האם זה באמת המצב? ימים יגידו.