אחת הסוגיות הבלתי פתורות בשוק ההון הוא כמה רחוק צריך ללכת עם החתמים ולהפוך אותם לשומר סף, או לזרוע הארוכה של הרשות לניירות ערך.

באופן עקרוני הסוגיה הזו קיבלה מענה לא שלם והוא שהחתמים צריכים להיות מעין זרוע ארוכה של הרשות, אך לא עד הסוף. כלומר, הם צריכים לקיים הליכי בדיקה של חברות שרוצות להנפיק ולהציף מקסימום מידע למשקיעים.

קשה להטיל על החתמים שהם הכלאה של מהנדסים פיננסים עם אלמנט שיווקי קשוח, אחריות מהסוג הזה אך כן ניתן להטיל על החתמים שורה של פעולות שעליהם לנקוט בחזקת Due Process, שתכליתו הוא למסור מקסימום מידע למשקיעים אך החתמים אינם יכולים להחליף את רואי החשבון, הכלכלנים, מעריכי השווי והמשפטנים - הם צריכים לדרוש את המידע, להתאימו לדרישות הרשות לניירות ערך ולהעבירו למשקיעים.

בימים האחרונים העבירה הרשות לניירות ערך מכתב לחתמים בו היא דורשת לדעת מה ההליכים שהם נוקטים בהם טרם הם יוצאים עם הנפקה חדשה, הכוונה היא בעיקר למידע שהם מעבירים למשקיעים שיוצא מגדר "מידע שיווקי".

החשיבות במידע שמעבירים החתמים למשקיעים היא גדולה. מדובר בכספי ציבור שמוצאים את דרכם לא פעם ולא פעמיים לחברות בשוויים מופרכים או לחברות לא ראויות אז בדר-כלל הטענה המקובלת היא שמדובר בהשקעה שמהווה שבריר אחוזים מהתיק הכולל של המשקיעים, אך למרות זאת ואולי אף דווקא בגלל זה השקעת כספים שסובלים "מאדישות רציונלית" דורשת אחריות רבה יותר.

שוק ההנפקות נמצא בשנה האחרונה בתקופה מצויינת והוא שובר שיאים חדשים מידי חודש. הריבית הנמוכה והתחזית שלא תעלה בשנים הקרובות, נזילות גדולה הן של משקיעים פרטיים והן של מוסדיים כמו גם המרדף אחרי התשואות מביאים את המשקיעים לחפש תשואות-סיכונים ולכן יש צורך בקיום הליך נאות וזהיר לקראת הנפקות.

כדי להיכנס לפרופורציות הנכונות צריך לזכור שבשנת 2020 הונפקו לא פחות מ-27 חברות חדשות לעומת 7 בלבד ב-2019, 2021 תהיה כנראה שנה טובה לשוק הראשוני בהשוואה ל-2020 ולכן יש צורך בהקפדה יתרה על הליכים נאותים ומכאן על כספי הציבור.