אם צריך לאפיין את חודש יולי בבורסה הרי שזה היה החודש של אגרות החוב. לראשונה מזה כמעט שנה, החברות חזרו לשוק האג"ח והמרוץ אחר התשואות עבר משוק המניות לשוק האג"ח.

ב_S&P מעלות ניתחו את מאפייני החוב שהונפק מתחילת השנה וגילו כי-93% מההנפקות (בסך הכל היו הנפקות בחודש יולי בלבד בהיקף כספי ש ל11.5 מיליארד שקל) החזיקו בדירוג אשראי כלשהו כש-84% מההנפקות היו של חברות חזקות בדירוג A ומעלה.

הנתונים שמפרסמים ב-S&P מעניינים בשל העובדה כי המשקיעים המוסדיים סופגים כ-2 מיליארד שקל נטו מידי חודש שמיועדים להשקעה. הכסף הזה היה זה שמלכתחילה פימפם את שוק המניות עד כדי שהשוק הגיע לנקודת רתיחה שמקשה מאוד על קבלת החלטות מושכלות להשקיע בחברה וגם להשיג תשואה נורמלית עם רמת סיכון סבירה.

ההתנפחות של שוק המניות הביאה את המוסדיים להטות שוב כסף לעולמות החוב כשהשיקול המרכזי הוא הפחתת רכיב הסיכון בתיק ולכן, כפועל יוצא אמנם התשואות בשוק האג"ח המדורגות נמוכות וכמעט לא קיימות אבל הצד השני שלהן הוא סיכון נמוך שמפחית באופן כולל את רכיב הסיכון בתיק.

המנפיקות הגדולות מתחילת השנה הן חברות שהמוסדיים יודעים להעריך את השווי שלהם וכמה מהשווי הזה יכול לכסות את החוב ולא תתפלאו אם תמצאו את המנפיקה הגדולה של השנה, עזריאלי שניקתה את השוק מ-3.6 מיליארד שקל, אחריה הייתה אלביט מערכות שלקחה 2 מיליארד שקל ובנק מזרחי שלקח סכום דומה.

די לראות את רשימת החברות והדירוג שלהן כדי להבין למה המוסדיים בחרו להוריד את רכיב הסיכון בתיק באמצעות רכישת האג"ח שלהן.