היא הייתה אחת הכוכבות הגדולות והאהובות בישראל בתחילת שנות ה-2000, כבשה את המסך בדרמות היומיות, הנחתה בערוץ הילדים והופיעה על הבמות הגדולות. אך מאחורי הזוהר, עולם הילדות המורכב והמעבר הדרמטי מעזבת הקהילה השומרונית אל לב הקונזנזוס הישראלי, סופי שרה צדקה שמרה על תפיסת עולם שפזולה תמיד לכיוון הפשטות. בראיון עם בר זגה, צדקה חוזרת לימים שבהם תעשיית הבידור גילגלה סכומי עתק, ומסבירה איך פועל מנגנון הרווח האמיתי של כוכבי הילדים והבמות בישראל.

כשנשאלה על תקופות השיא הכלכליות בקריירה שלה, צדקה לא מתבלבלת ולא מנסה ליפות את המציאות. היא מדגישה כי "אז עשיתי ים של כסף. ים, באמת, המון המון כסף". כשבר זגה מנסה להבין ממה עשתה את הסכומים הגדולים, היא מבהירה שהרווחים העיקריים הגיעו מהבמות "הצגות, הצגות ילדים, מחזות זמר. אני מדברת איתך על חוזים של שש ספרות. שבוע-שבועיים עבודה, שש ספרות". על התגובה שלו שמדובר בעניין מטורף, היא מסכימה ומציינת כי "זה היה מטורף, מטורף מטורף".

הפריצה המטאורית שלה בשנת 2001 בתור רונה, הדמות הראשית בטלנובלה האייקונית "לחיי האהבה", הפכה אותה כמעט בן לילה לשם מוכר בכל בית. ההצלחה הזו תורגמה במהירות גם לביקוש אדיר בשוק הצגות הילדים, הפסטיגלים ומופעי החגים. כשבר זגה שואל "ל'לחיי האהבה' אז היה הרבה כסף?", צדקה מסבירה שהיה כסף, אך מחדדת היכן נמצא המנוע הכלכלי האמיתי של התעשייה "ל'לחיי האהבה' גם היה הרבה כסף. אבל אם מאוד מאוד מסקרן אותך ואת הצופים לדעת, הכסף הכי גדול נמצא בעיקר בחגים, שזה חנוכה, זה יום העצמאות. שם זה פשוט... אני זוכרת שהייתי יכולה לחיות מחנוכה שנתיים".

עוד ב-

היסטוריה ברחובות: קבוצת כדורגל חדשה הוקמה, הסוף למרמורק ושעריים?

לכתבה המלאה

על אף הסכומים הנכבדים שנכנסו לחשבון הבנק שלה בשנות השיא, צדקה מעידה על עצמה שמעולם לא נסחפה אחר גינוני ראוותנות או אורך חיים נהבתני. השורשים והחינוך גברו על פיתויי התהילה. היא מספרת כי "גם כשהיה לי המון כסף וגם כשהיה לי פחות כסף, תמיד חייתי אותו דבר. לא... תמיד אותה דירה שכורה. אף פעם לא אמרתי 'אוקיי, עכשיו יש לי כסף, אז אני עכשיו אתחרע'. זה אף פעם לא היה שם. תמיד, היה לי כסף, לא היה לי כסף קניתי באותן חנויות, באותו סופר".