בריאות

מאיה ורטהיימר: "שיער נושר מלווה אותי שנים"

השחקנית ואשת התקשורת שיתפה את מאות אלפי עוקביה בהתמודדות המתסכלת עם נשירת שיער קיצונית: "הייתי שפן ניסיונות של מוצרים". בעקבות הווידוי הכנה, אספנו עבורכם עצות זהב להתמודדות עם התופעה

מערכת ice | 28/9/2026 7:14 עקבו אחרינו בגוגל

מאיה ורטהיימר, שרגילה לשתף את העוקבים שלה ברגעים משעשעים ומלאי הומור מחייה, בחרה הפעם לחשוף צד פגיע יותר ולהציף בעיה אסתטית ורפואית שמטרידה נשים רבות. בסטורי כנה במיוחד שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה, שיתפה השחקנית ואשת התקשורת בתסכול העמוק שלה מנשירת שיער ומשבירות מתמשכת של סיב השיער.

"הקטע הזה של שיער נושר ושביר זה מלווה אותי שניםםם ואני גם במשך שנים כמו שפן נסיונות של מוצרים שיש בשוק לראות האם זה משפיע", הודתה ורטהימר בגילוי לב נדיר על גבי התמונה שפרסמה.

בהמשך התייחסה לסיבה שבגללה נמנעה עד כה מלדבר על פתרונות אפשריים: "ומעולם לא הרגשתי נוח להמליץ - למרות שבאמת יש פה בארץ מוצרים מעולים! אבל זה לא עבד עלי". לקראת סוף דבריה, ביקשה ורטהיימר להעביר מסר מציאותי לעוקבות שמזדהות עם המצב והדגישה: "גם עכשיו אני יודעת שבסוף שיער זה דבר אינדיבידואלי! לא לכולם זו תהיה תרופת קסם".

(צילום מסך מחשבון האינסטגרם @mayawertheimer)

בעקבות הווידוי החשוף של ורטהיימר, אספנו עבורכן ועבורכם מידע שיכול לסייע למי שמזדהה עם הבעיה. הנה 5 טיפים מבוססי מדע להפחתת התדירות של נשירת השיער:

1. תזונה עשירה בחלבון וברזל: זקיקי השיער מורכבים ברובם מחלבון (קרטין). חוסר בברזל ובחלבונים בתזונה היומיומית הוא גורם מוביל לנשירה.

2. הורדת הילוך עם עיצוב בחום: שימוש תדיר במחליקים, מסלסלים ומייבשי שיער בחום גבוה מחליש את סיב השיער ומוביל לשבירתו.

3. עיסוי קרקפת קבוע: עיסוי יומיומי של עור הקרקפת משפר את זרימת הדם לזקיקים ומעודד צמיחה של שיער חזק ועבה יותר.

4. ניהול סטרס ומתחים: מתח נפשי מתמשך הוכח מחקרית כטריגר מרכזי לנשירת שיער אקוטית. תרגול יוגה, ספורט או מדיטציה יכולים לסייע משמעותית.

5. בדיקת חוסרים בוויטמינים: ודאו שאינכם סובלים מחוסר בוויטמין D, B12 או אבץ, המשחקים תפקיד קריטי בבריאות ובבניין השערה.

כזכור, רק לאחרונה רגע מרגש של הקלה נרשם בחייה של ורטהיימר, לאחר שבנה הפעוט נח, המשותף לה ולבעלה אסף זמיר, הצליח לאכול ביצה קשה לראשונה בחייו במסגרת תהליך חשיפה רפואי מבוקר. הדרך לרגע הזה הייתה רצופה בפחדים, מאז גילתה את האלרגיה הקשה כשהפעוט טעם חביתה והחל להתנפח. "פרצתי היום בבכי שלא נשארו לי עוד דמעות בעיניים. כמה התפללתי לרגע הזה", תיארה ורטהיימר את החרדות שליוו את התהליך, "בכל פעם שנח התנפח, אני הפסקתי לנשום גם".