המאבק בין ישראל לבין אויבינו הרבים סובל מנחיתות משפטית מובנית שמקשה עלינו לנצל את הזירה המשפטית לטובתנו, בעודה מקלה על אויבינו לנצל זירות משפטיות בין לאומיות למאבק לא סימטרי נגדנו.

כידוע, חלק מאויבינו כלל אינם שחקנים מדינתיים ברי תביעה (חיזבאללה, חמאס), חלק אחר הם שחקנים מדינתיים חסרי כל רכוש בין לאומי משמעותי (לבנון, תימן), והיתר מסתתרים מזה שנים מאחורי שחקני פרוקסי (איראן ובעבר גם סוריה). ממילא כולם גם לא מצייתים לחוקים הבין לאומיים. כתוצאה מכך, נקל על אויבינו הרבים לנצל כל זירה משפטית בין לאומית ולנסות ולאכוף על ישראל כללי משפט בין לאומיים חד סטריים בעוד הם ומעשיהם כלל אינם ברי תביעה, לכל הפחות הלכה למעשה.
 

עוד ב-

מתקפת הטילים מאיראן: 300 איומים אווירים, 12 נפגעים בדרום

לכתבה המלאה

ההתקפה המאסיבית והישירה של איראן על ישראל משנה לראשונה את כללי המשחק המשפטי הלא סימטרי. בפעם הראשונה, תקפה איראן את ישראל באופן גלוי ומאסיבי. זאת ועוד, ההתקפה גרמה לישראל (וכן לארה"ב) הוצאות כבדות הנאמדות בלמעלה ממיליארד דולר באופן ישיר, ובצורך להתגונן מפני התקפות עתידיות בעלות נוספת של מיליארדי דולרים. בפעם הראשונה עומד אפוא בפנינו שחקן מדינתי בר תביעה, עם ראיות מוצקות (הודאה פומבית) להתקפה, נזק בר תביעה בסכום משמעותי ולא פחות חשוב רכוש בין לאומי נגיש, בר עיקול וחילוט.

כידוע, ברשות ממשלת ארה"ב מיליארדים של דולרים השייכים לאיראן ומוקפאים בשל משטר הסנקציות. סכומים אלו אמורים להיות מופשרים לטובת איראן במסגרת המו"מ שמקיימת ארה"ב עם הרפובליקה האסלאמית אף בתקופה האחרונה. הממשל האמריקאי מחזיק בסכומים הללו ומציע אותם לאיראן במסגרת המו"מ עימם, על אף שישראל מתנגדת כי ישחרר אותם לאיראן מחשש שיגבירו את יכולתה הכלכלית להתחמש ולחמש את מסע הטרור שהיא עורכת בכל המזרח התיכון. אולם ארה"ב היא מדינת חוק בעצמה, ולכן תביעה לבתי המשפט האמריקאים נגד איראן יכולה להביא להקפאת אותם סכומים ולעקל אותם בגין הנזקים המוכחים שהיא יצרה.

תביעה משפטית כזו אינה מסובכת במיוחד וההליכים האמריקאים גם אינם ארוכים מאוד. עיקול של כמה מיליארדי דולר יממנו את צה"ל, יפחיתו מיכולתה הכלכלית העתידית של איראן וישמשו גורם מרתיע נוסף כלפי איראן. אינני טוען כי די בהרתעה זו, אולם גם איני רואה כל סיבה מדוע נימנע מנשק משפטי בעל משמעות.

יוזכר, כי איראן עצמה לא נמנעה מלתבוע את ישראל על שלל אירועים הכרוכים בפעילות הנפט המשותפת של ישראל ואיראן מימי השאה (תביעות שזכיתי להיות אחראי במשך מספר שנים על ניהולן בשנותיי כחשב הכללי האחראי על חברת קצא"א). למזלנו ולרוע מזלם של האיראנים, התביעות מתנהלות מכוח ההסכם הישן בין הצדדים בבוררות בין לאומית שמטבעה נמשכת עשרות שנים. במקרה של ההתקפה האיראנית על ישראל, אין חובה לתבוע בבוררות בין לאומית מתישה, אלא די בבית משפט אמריקאי שהוא יעיל מאוד ולא סבלני במיוחד למדינות טרור.

יהיה זה צחוק הגורל אם איראן תיאלץ על אפה וחמתה לממן לישראל את טייסת ה-F35 הבאה שלנו או את סוללת טילי החץ הבאה, או אולי את נשק הלייזר שישראל מפתחת. יתר על כן, ברור שישראל לא יכולה לעמוד לאורך זמן בהתקפות שעלותן עשרות מיליוני דולרים ועלות ההגנה מפניהן היא מיליארד דולר בלילה אחד. הפער הכלכלי בין עלות ההתקפה לעלות ההגנה מייצר תמריץ להתקיפנו שוב. אך אם נחזיר הכדור הכלכלי למגרש האיראני, נוכל להתמודד טוב יותר עם האיום. מן הדין ומן הצדק אומרים בבתי המשפט והייתי מוסיף שגם מן ההיגיון הכלכלי.

*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית