מאז קום המדינה ועד היום, זכתה ישראל לסיוע צבאי אמריקאי בהיקף מצטבר של כמה מאות מיליארדי דולר (בערכים מתואמים למדד). בשנים האחרונות עמד הסיוע על 3.8 מיליארד דולר בשנה אך בעקבות המלחמה זכינו לחבילות חירום בהיקף שלא ברור עד הסוף אך מוערך בכ-15 מיליארד דולר נוספים. סה"כ עמד איפה הסיוע בחמש השנים האחרונות על כ-35 מיליארד דולר או כ-7 מיליארד דולר בממוצע לשנה. סדר גודל של 1 אחוז תוצר.

רק כדי לסבר את האוזן, תקציב הבריאות של מדינת ישראל עמד על מעט למעלה מ-7 אחוזי תוצר. במילים אחרות, הסיוע הצבאי האמריקאי הוא רכיב חיוני בניהול תקציבה של הממשלה ורכיב סופר חיוני בתקציב ההצטיידות שלנו. למרבה הצער, תם עידן הסיוע הצבאי האמריקאי ואנו חייבים להיערך מחדש. אמנם, הסיוע לא יסתיים במכה אחת. הוא ילך ויפחת לאורך עשור, אך האופק ברור וידוע.  

אלא שהבעיה אינה מונחת לפתחה של ממשלה עתידית כלשהיא. כבר עתה שוריין חלק נכבד מיתרת הסיוע לשנים הבאות לטובת רכש ביטחוני חיוני. חשובה לא פחות העובדה, כי אף רכש חיוני, דוגמת שתי טייסות קרב חדשות, עוכב במשך מספר שנים עד שאושר לאחרונה בוועדת השרים להצטיידות. רכש זה ימצה חלק משמעותי מיתרת הסיוע שעוד נותר עד להפסקת הסיוע באופן סופי.

 העיכוב של שנים בהצטיידות הוא האות הברור ביותר למצוקה התקציבית הביטחונית שבפניה אנו עומדים. יצאנו למלחמה עם איראן עם מטוסי F-15 בני חמישים ועם מעט מדי מטוסי F-35. הבעיה אינה רק בעיית גיל אלא שהמטוס בן החמישים אינו מסוגל לשאת את כמות הפצצות שאנו נדרשים כדי לייצר כוח אש גדול דיו לאויב כה גדול וכה רחוק כאיראן. ועל אף שהצורך בהתמודדות היה ברור נדחתה ההצטיידות במשק שנים לדגמים החדשים ונושאי המטען המאוד גדול של F-15 בגרסתו העדכנית. 

מדינת ישראל ישנה בעמידה. במשך עשרים שנה מכרנו את המשק למונופולים, ליבואנים בלעדיים, לבנקים, לעיוותי מיסים ולחוסר יעילות ממשלתית. את המחיר לא ראינו במלואו כיוון שהממשלה מימנה את הקרנבל בצמצום הוצאות הביטחון בתוצר.

 

אם בזמני באוצר הקצנו 7 עד 8 אחוזים מהתוצר על ביטחון, הרי ערב ה-7 באוקטובר כבר ירד השיעור ל-5 אחוזי תוצר בלבד. זאת, עוד תחת סיוע אמריקאי מלא. ברור לכל הדעות שאין כל אפשרות לממן תקציב ביטחון בהיקף הדרוש לנו נוכח האיומים הכבדים אם נמשיך למכור את המשק וחלק משמעותי ממשאביו הגדולים לטובת המשך חגיגת הבזבוזים והעיוותים. 

הצביעות הפוליטית היא כה כבדה עד שאפילו פוליטיקאי חדש דוגמת גדי אייזנקוט מתיימר להביא בשורה באמצעות ערבויות של בעלי הון גדולים שמושקעים בהמשך המצב הקיים, או בגיוס של פקידים בכירים לשעבר שנטלו חלק משמעותי במדיניות שהפקירה אותנו ליוקר מחיה מטורף.

עוד ב-

טראמפ: "האיראנים מתחננים להסכם, ייתכן שנחבוט בהם בקרוב"

לכתבה המלאה

ישראל חייבת סדר יום כלכלי חדש שאינו נשען על כספם של בעלי הון או על אנשים ששירתו את ההון שלטון במדיניות כושלת ומופקרת. סדר יום כלכלי חדש אינו רק תנאי הכרחי להפחתת יוקר המחיה ועול הדיור הכבד אלא הוא צו השעה כדי שנוכל להגן על עצם חיינו ובפרט במציאות ביטחונית שבה משלם המיסים האמריקאי כבר אינו עומד מאחורינו.   
*הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.