מידי פעם אני נתקל בכותרת המספרת על קבוצת יהודים שעושים הכנות לקראת עלייה להר הבית כשהם 'חמושים' בכבש במטרה להקריב קורבן, צעד ראשון מבחינתם בדרך לכונן את המקדש

התשוקה מובנת, שלוש פעמים ביום מתפלל כל יהודי לבניין בית המקדש, אבל הפרקטיקה לא נכונה, לא כך ייבנה המקדש, בעיקר משום שההלכה פסקה שרק משיח רשאי להקים את בית המקדש כחלק מתהליך הגאולה שיביא עלינו, אבל גם משום שזה פספוס של מהות הרעיון של המושג 'קורבנות'

בית המקדש לא היה רק מבנה, הוא היה בעיקר 'מצב', בין כתליו שרר אקלים שונה מזה המוכר לנו כיום, כמו ההבדל התהומי בין אדם חי הנושא בחיבור שבין גופו הפיזי לנפשו הרוחנית את קדושת החיים לבין רובוט אנושי שהוא בסוף מכונה חסרת חיים, כך בדיוק ההבדל בין רוח החיים הקדושה שפיעמה במקדש לבין מה שנותר בדמיון שלנו שהם ארכיטקטורה מרשימה וכבש מובל אל קיצו על המזבח

זו בדיוק הסיבה שהיום איננו מקריבים קורבנות, יש דברים שכאשר מהותם אינה ברת השגה איננו רשאים לעסוק בהם כי התפאורה ללא הפנימיות רק תחולל נזק. זה בערך כמו שילד קטן לא מבין מדוע אבא מתלונן שאין לו מספיק כסף בשעה שלדעתו יש לכך פתרון נהדר: לרשום צ'קים. רק כשיגדל יבין שצ'ק חייב כיסוי אמיתי אחרת הוא עלול לסבך את אבא. יהודים עסוקים בלעודד את החיים לא לקחת אותם, להקרבת הקורבנות בבית המקדש היה 'כיסוי' רוחני שגרם לפעולה הזאת לקבל משמעות אחרת לחלוטין מאשר אנחנו מסוגלים להבין כיום

זו הסיבה שהדרישה החשובה ביותר מהכוהנים בבית המקדש לא היתה רק זריזות ידיים אלא היכולת לסנכרן את המוח והלב שלהם בעת הקרבת הקורבן למחשבות הנכונות, אסור היה עליהם להסיח את הדעת ממהות פשר ההקרבה, ואם לרגע דעתם הוסחה והידיים שלהם נעות על אוטומט בעת הטיפול בקורבן, הקורבן היה נפסל, הכוונה היתה מכרעת כי בית המקדש היה רעיון, לא רק מבנה

עוד ב-

היא שרדה מיליון וחצי הרוגים: סבתא צוחקת על המלחמה שלנו

לכתבה המלאה

ומי שלא יכול לחכות עד שיבנה המקדש והוא ממש חייב להקריב בהמה על המזבח, אין שום בעיה, כולנו בהחלט נדרשים להקריב את הבהמיות הטבועה באופי שלנו - האגו, החמדנות, האנוכיות - על מזבח ההלכה וחיי מוסר יהודיים, זה קורבן אמיתי שיכול לחולל את השינוי ולהחיש את בנין בית המקדש, וכיוון שהשבוע נתחיל לקרוא בתורה את חומש ויקרא העוסק בדיני הקורבנות בבית המקדש, זה גם זמן מצוין להתחיל לעסוק בכך ברצינות, בהצלחה!