ל״ג בעומר הוא תופעה מדהימה, היהדות השמרנית מאין כמותה אימצה בשלוש מאות השנים האחרונות חג של ממש, חוצה מגזרים ועדות, אבל על מה השמחה? הבה נעשה מעט סדר.

המסורת הקדומה היא שביום ל״ג בעומר פסקה המגפה בה נספו 24,000 תלמידי רבי עקיבא ולכן ניתן להקל בדיני האבלות של ימי הספירה שאנו מציינים עקב מותם (שולחן ערוך סימן תצג סעיף ב׳).

דעת נוספת היא שבל”ג בעומר ׳הסמיך׳ רבי עקיבא את חמשת תלמידיו: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע. זה אירוע דרמטי מאין כמותו, לא מדובר על טקס קבלת תעודת כושר לרבנות, אלא שמירת המסורת היהודית בה מי שהוסמך בעצמו איש מפי איש עד משה רבינו עצמו, מסמיך את החכמים הבאים. אפילו הרומאים הבינו עד כמה משמעותית המסורת הזאת עד שיאסרו זאת בעתיד ואף יוציאו להורג את מי שעסק בכך (כף החיים תצג, כו)

כל הטעמים וודאי נכונים, אך הסביה לפרץ השמחה האדיר היא התגלית של האריז״ל לפני כחמש מאות שנה של”ג בעומר הוא יום ההילולא (כלומר יום פטירתו) של רבי שמעון בר יוחאי.

האמת היא שזה ממש מוזר, בניגוד לכל הטעמים הקודמים שיש בהם באמת אלמנט שמח, מדוע יום פטירתו של אדם גדול היא סיבה לשמוח כל כך? לא הגיוני יותר לשמוח ביום הולדתו?

אי אפשר לקבל תשובה בלי להבין מה מייחד את רשב״י מייתר חבריו חכמי המשנה. רבי שמעון נחשב לאבי תורת הסוד, משום שהיה הראשון ללמד את סתרי הקבלה לקבוצת תלמידים, ולא כפי שהקפידו עד אז לעשות זאת רק אחד על אחד.

בניגוד להלכה המתעסקת עם מה שנראה לעינינו (ואכן לפי ההלכה מוות הוא סיבה לאבל) תורת הסוד מגלה כיצד כל פעולותיו של הבורא כוונתם רק להיטיב עמנו, כמו אבא טוב שגם כאשר הוא מחנך בנוקשות הוא עושה זאת מאהבה גדולה, לכן אפילו כאשר מדובר על הדבר הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת כמו מוות, כאשר נחשפת הכוונה מאחוריו אנו מגלים שהיא אך ורק להיטיב ולא להכאיב, איך בדיוק ומדוע זה כבר נושא לטור נוסף, אבל המסר של ל״ג בעומר ברור - הרע איננו מרכיב הכרחי בעולם הזה!

עוד ב-

תרבחו ותגאלו: מיליארד שקל לאדם אחד - כך המשיח פועל בסתר | הרב יואל בייטש

לכתבה המלאה

וכך, כיאה למי שעמלו בחייו היה לחשוף את הטוב בעולם הזה ובחיינו, דווקא יום פטירתו של רבי שמעון שעל פי ההלכה נחשב ליום אבל, על פי קבלה הפך לאחד הימים השמחים ביותר בשנה, ואנחנו מנצלים את הייחודיות של היום הזה כדי להתאחד בצעדה משותפת, ולהתפלל יחד שנזכה מהרה ליממים בהם הרע יהיה נחלת העבר, בדיוק כמו שהבטיח רבי שמעון בספר הזוהר, כשאמר "בחיבור זה .. ספר הזוהר, ייצאו מהגלות ברחמים״ (ספר הזוהר פרשת נשא)