.בחודש אפריל 2020, באמצע הסגר הראשון של מגפת הקורונה, יצאה ג', לקנייה קצרה בסופרמרקט השכונתי המשתייך לרשת "מחסני שוק". ג' שימשה באותה עת כמורה בבית ספר יסודי בירושלים, ובשל עברה כרקדנית בלט, העבירה סדנאות ושיעורי ריקוד. היות ונהלי הסגר הראשון היו הקשוחים ביותר, נחשבה היציאה לסופר השכונתי לאחת מהיציאות הבודדות המותרות, ובסניף עצמו הונהגו צעדי מנע רבים כדי להבטיח אי-הדבקה של ציבור הלקוחות.

בסיום הקנייה, כשהיא מחזיקה שני סלים רב פעמיים כבדים ומלאי מוצרים, נסוגה ג' צעד אחד לאחור בדרכה החוצה. לדבריה, שיני עגלת מלגזה שהונחו על הרצפה במעבר הסמוך לקופות, ללא כל השגחה או סימון, גרמו לה למעוד וליפול בעוצמה על גבה. לטענתה, עגלת המלגזה עמדה במקום ללא השגחה. אף עובד לא נכח במקום, ושתי שיניה הארוכות הונחו באלכסון באופן שחסם את המעבר ויצר סכנה של ממש למי שנשא שקיות, סלים ואריזות. לעדותה, מיד לאחר שנפלה ניגש עובד מהסניף וסייע לה לקום, אך התרחק מיד מחשש מהדבקה, כפי שהיה נהוג באותה תקופה.

לתומה, סברה ג' שמדובר בחבלה רגילה, וחזרה לביתה מבלי לדווח על האירוע להנהלת המקום. בהמשך הערב, כשהכאבים החמירו, פנתה ג' לסניף רפואה דחופה 'טרם' של קופת חולים 'כללית' באזור מגוריה. היא הופנתה לצילומי הרנטגן, אשר לא הדגימו שבר או חבלה, ולמעשה לא חשפו באותה עת כי היא סובלת מקרע בכתף, שהתגלה בבדיקות נוספות אחרי מספר שבועות. מספר ימים לאחר נפילתה חזרה ג' לסופר 'מחסני שוק' כדי לדווח על המקרה למנהל הסניף, ולבקש את צילומי מצלמות האבטחה. לטענתה, מנהל הסניף גער בה על כך שלא דיווחה מיד, וסירב למסור לה את הסרטונים. תחת זאת ביקש ממנה מנהל הסניף להיכנס למשרדו, וקרא אליו עובד שהיה עד לאירוע. העובד כונה למיטב זיכרונה 'אבו סלאח', והוא אישר את דבריה.

משאישר העובד את אמיתות האירוע, פנה מנהל הסניף וניסח טופס הודעה בו פירט את גרסתה של ג'. בסיום, החתים אותה המנהל על הטופס, אך סירב, לדבריה, לתת לה העתק. לאחר שיצאה מהפגישה בידיים ריקות, ללא טופס וללא צילומי האבטחה, היא הביטה סביב, והבחינה, לדבריה, באותה עגלת מלגזה, שלטענתה עדיין הונחה ללא השגחה ובאותה זווית מסוכנת. היא מיהרה לצלם את המלגזה, צילום שעשוי היה לשמש אותה בעתיד.

לצערה, חרף טיפולים שונים אותם עברה לאורך חודשים, הכאבים לא חלפו לאורך חודשים, ומעת האירוע היא החלה לסבול מקשיים משמעותיים בתפקודה היומיומי. בשל כך, פנתה ג' למחלקה המשפטית של רשת 'מחסני שוק'. בעדותה היא מתארת שיחה קשה מאד עם עובדת המחלקה, שלאחר המקרה נטען על ידי החברה כי איננה שייכת למחלקה המשפטית אלא עובדת בהנהלת החשבונות.  לטענת ג', עובדת זו התקשרה אליה ב-11 ביוני 2020, וביקשה ממנה לתאר את נסיבות האירוע. בהמשך השיחה ביקשה אותה עובדת מג' לשלוח לה מסמכים רפואיים, ואף שאלה אותה בבוטות "כמה כסף את רוצה?"

צלמת: יונית שילר

כעבור מספר חודשים פנתה ג' לחברתה המשמשת כעורכת דין, וזו ניסתה לנהל מגעים מול רשת "מחסני שוק" להשגת פשרה כספית. המגעים התמשכו, וג' סברה כי העניינים מטופלים. בשל הכאבים והמגבלות, ובשל התדרדרות יחסיה עם בעלה, הזניחה ג' את הטיפול במקרה לחודשים ארוכים. בספטמבר 2023 פנתה ג' שוב לחברתה עורכת הדין, ושאלה אותה כיצד התקדמו המגעים מול הרשת, וזו מסרה לה שמגעים אלה העלו חרס, וזאת בשל חוסר שיתוף פעולה מוחלט מצד הרשת. עורכת הדין המליצה לג' לפנות לעורך דין אחר המתמחה בתביעות נזקי גוף. במצוקתה, פנתה ג' לעורך הדין איתמר בן עמי, העוסק במימוש זכויות של נפגעי גוף ודיני נזיקין, אשר הגיש בשמה, בפברואר 2024, תביעה נגד רשת 'מחסני שוק', המנהלת את הסניף בו אירעה התאונה.

בתביעה נטען כי הסניף הותיר מלגזה מסוכנת במעבר מרכזי ללא השגחה, גידור או אזהרה, וכך העמיד את לקוחותיו בסיכון ברור. מחסני השוק הכחישו את התאונה וטענו שלא קרתה מעולם, כן טענו כי בחלוף 4 שנים לא ניתן לשחזר מצלמות אבטחה וכי אין ברשותם כל טופס דווח על תאונה, עוד הוסיפו כי הטיפול הרפואי שניתן לג' היה רק ימים אחרי התאונה ואי אפשר להוכיח ממנו את התאונה, ויתכן שהטיפול הרפואי ניתן בעקבות חבלה אחרת, וממילא, לטענתם הטיפול הרפואי לא הראה כל פגיעה גופנית, וכי הארוע כולו לא התרחש וג' לא נחבלה בסופר או לחלופין "מלבישה" פגיעה מאוחרת שלה על ארוע מינורי שלא תועד.

בהמשך משנקבע התיק לשמיעת ראיות וחקירת עדים הגישה ג' תצהיר המתאר את מצבה. לדבריה, מאז האירוע היא סובלת מפגיעה משמעותית בחיי היומיום. היא מתקשה, בעבודתה כמורה, להרים את זרועה, לכתוב על הלוח או לבצע תנועות בסיסיות. בשל המגבלות והכאבים היא כבר מתקשה ללמד בלט או להרים חפצים, ופעולות פשוטות כמו ניקיון, לבוש ובישול הפכו עבורה למאתגרות. גם רשת 'מחסני השוק' הגישה תצהיר מטעם מנהל הסניף, שבו טען כי חלפו כמעט חמש שנים מאז המועד הנטען, והוא אינו זוכר את האירוע כלל. לדבריו, אף אחד מעובדי הסניף כיום לא זוכר את המקרה.

העדות היחידה לקרות האירוע אותה מצא, כך העיד, היה מייל שהגיע מלקוחה, שסיפרה כי נפלה בסניף, וזאת כחודש וחצי לאחר המועד הנטען. במענה למייל, כך העיד, הוא שאל אותה מדוע לא דיווחה על התאונה באופן מידי להנהלת הסניף, והיא השיבה לטענתו ש"לא יצא לי".  לדבריו, במייל האמור היא ציינה שמות של שני קופאים, פאדי ויזיד, שלטענתה סייעו לה, אך אלה, לדבריו, אינם עובדים ברשת כבר שנים. מנהל הסניף הדגיש בתצהירו, כי לא ערך בירור מעמיק לאירוע. לטענתו, הטופס שמילא, שיקף את דברי התובעת בלבד. בנוסף, לא נמצא תיעוד השיחות עם מחלקת הנהלת החשבונות מאותה תקופה, וגם לא אותר טופס ההודעה. עוד הוסיף המנהל בתצהירו, כי אם ג' אכן הלכה לאחור, כפי שהיא מעידה, ייתכן שזה מסביר מדוע כלל לא הבחינה בשיני המלגזה, ולטענתו, מדובר ברשלנות תורמת מצדה.

ההליך התנהל בצל קשיים ראייתיים קשים: לא נמצא תיעוד מצולם לאירוע, לא אותרו עדים, וג' לא פנתה בסמוך לאירוע והתלוננה עליו, כמו כן קיבלה טיפול רפואי ראשוני רק זמן ממושך לאחר הארוע, ואף טיפול זה לא הצביע על פגיעה גופנית ממשית, וכך קטעה למעשה את השרשרת הסיבתית לפגיעה הנטענת. חרף כך, הציג עו"ד בן עמי חוות דעת רפואית ברורה, תיעוד טיפולי רציף ותיאור עקבי של המגבלות מהן סובלת ג', לצד ראיות לפניותיה המוקדמות לסניף, למחלקה המשפטית ולעורכת הדין.

עוד ב-

רשת מחסני השוק מתרחבת בסניף חדש: זה המיקום שנבחר

לכתבה המלאה

בסופו של דבר פנו הצדדים למשא ומתן, והגיעו להסדר פשרה, לפיו הרשת תפצה את ג' ב-130 אלף שקלים, באמצעות חברת הביטוח המבטחת אותה, וזאת ללא נטילת אחריות על האירוע, ולפנים משורת הדין. הסכם הפשרה הוגש לבית משפט השלום בבת ים, אשר אישר אותו בימים אלה, ונתן לו תוקף של פסק דין, תוך ביטול הדיון שנקבע לחקירת מנהל סניף רשת 'מחסני השוק'.