דרמה משפטית ורכושית סוערת הגיעה לסיומה בבית המשפט המחוזי בתל אביב: שופטי בית המשפט דחו לחלוטין את ערעורה של אישה נגד פסק דין קודם של בית המשפט לענייני משפחה, אשר חייב אותה לשלם לבן זוגה לשעבר סכום עתק של 3.2 מיליון שקלים. הפיצוי המסיבי נפסק לאחר שנקבע כי האישה נטלה ללא רשות שקית מלאה ביהלומים ותכשיטים נדירים מתוך דירת המגורים המשותפת של השניים.

בני הזוג ניהלו מערכת יחסים ממושכת ויציבה במשך כ-18 שנים, ואף חתמו על הסכם ממון רשמי שהסדיר הפרדת רכוש מוחלטת בין הצדדים. אלא שהיחסים עלו על שרטון חריף, הגיעו לפיצוץ ואף הובילו להוצאת צווי הגנה הדדיים. הגבר טען בכתב התביעה כי בתקופה מתוחה זו, ניצלה האישה את שהותה לבד בדירה כדי לרוקן מחבוא סודי שבו הטמין שקית ובה תכשיטים ויהלומים בשווי מיליוני שקלים.

הגבר ביסס את תביעתו הרכושית על מארג ראיות נסיבתי אך מוצק במיוחד, שהצליח לשכנע את השופטים. הנדבך המרכזי במערכת הראיות היה הסכמה דיונית בין השניים לפיה שניהם יעברו בדיקת פוליגרף. תוצאות מכונת האמת היו חד-משמעיות: הגבר נמצא דובר אמת לחלוטין, בעוד שהאישה נמצאה משקרת.

בנוסף, הגבר הציג עדות מפתח של יצרן יהלומים מקצועי שביקר בביתם המשותף בשנת 2019. המומחה העיד כי בחן באותו ביקור את תכולת השקית הסודית והעריך את שוויה בסכום המדובר, תוך שהוא מדגיש כי בתוך השקית נכלל יהלום כחול נדיר ויקר ערך באופן חריג. לראיות אלו הצטרפה גם עדותה של אחותו של הגבר, שאישרה את דבר קיומם של היהלומים ואת הוצאתם מכספת משותפת בעבר.

מנגד, האישה ניהלה קו הגנה אגרסיבי. בכתב ההגנה היא הכחישה לחלוטין את עצם קיומם של היהלומים בדירה וטענה כי מעולם לא ראתה אותם. היא ניסתה לתקוף את אופיו של בן זוגה לשעבר, טענה כי מדובר בעבריין הימורים שהודה בביצוע עבירות מס והברחת יהלומים מחו"ל.

לכן ביקשה מבית המשפט להחיל את העיקרון המשפטי לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה" - כלומר, שבית המשפט לא צריך להושיט סיוע לאדם שמחזיק ברכוש שאינו מדווח. כמו כן, היא קבלה על מהימנות בדיקת הפוליגרף וטענה כי זו נכפתה עליה כשהייתה במצב נפשי ירוד ומעורער.

אלא ששופטי המחוזי - נפתלי שילה, עינת רביד ויחזקאל אליהו - דחו את כל טענותיה של האישה ואימצו לחלוטין את החלטת הערכאה הקודמת. השופטים הבהירו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, וציינו כי גרסתה של האישה פשוט לא הייתה אמינה ואף סתרה את טיעוניה שלה; בשיחתה עם מומחה הפוליגרף היא אף הודתה בחצי פה כי ידעה על קיום היהלומים ואף העבירה בעצמה את השקית ממחבוא אחד למשנהו לבקשת הגבר.

ביחס לטענותיה של האישה לגבי עבירות המס וההברחה של בן זוגה, בית המשפט סיפק קביעה עקרונית חשובה: העובדה שהיהלומים יקרי הערך לא דווחו כדין לרשויות המס או למכס בארץ, אינה גורעת כהוא זה מ"זכותו הקניינית" של הגבר עליהם, ואינה יכולה להצדיק בשום אופן את שלילת זכותו לקבל פיצוי מלא במקרה של גניבה, שכן אין שום קשר סיבתי ישיר בין עבירות הדיווח לבין נטילת הרכוש על ידי האישה.

בסופו של ההליך הממושך, הערעור נדחה במלואו. האישה נותרה מחויבת לשלם לגרוש שלה את הפיצוי המקורי בסך 3.2 מיליון שקלים, ובנוסף הושתו עליה הוצאות משפט כבדות בסך 55,000 שקלים והחזר מלא של שכר טרחת מומחה הפוליגרף. השופטים קבעו כי סכום הערבות הכספית הגבוה שהפקידה האישה בקופת בית המשפט לצורך הגשת הערעור, יועבר כעת באופן ישיר ומיידי לחשבונו של הגבר על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובתו.