סכסוך משפחתי דרמטי הגיע לאחרונה לסיומו בבית המשפט לענייני משפחה. השופטת הילה גורביץ עובדיה קיבלה את תביעתה של אם נגד בנה וכלתה לשעבר, והורתה להם להשיב לה הלוואות בהיקף כולל של 380 אלף שקל, אותן קיבלו במהלך הנישואים.

לפי התביעה, האם העניקה לבני הזוג שתי הלוואות מרכזיות: הראשונה בסך 200 אלף שקל כהון עצמי לרכישת דירה, והשנייה בסך 180 אלף שקל לכיסוי הלוואות בנקאיות ולסיוע כלכלי. בשני המקרים הוסכם בין הצדדים כי מועד פירעון הכספים יגיע ברגע שבו בני הזוג יחליטו להיפרד או להתגרש.

לאחר פרידת בני הזוג, דרשה האם, באמצעות עו"ד גסאן האמם, את החזר הכספים במלואם. בעוד הבן הודה בטענות אמו, הכלה לשעבר התכחשה להן וטענה כי ההלוואה הראשונה כבר נפרעה במזומן בתשלומים חודשיים בעת ביקוריהם בבית החמות בשבתות ובחגים. לגבי הסכום הנוסף טענה הכלה כי מדובר במתנה ולא בהלוואה, וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב במטרה להפעיל עליה לחץ במסגרת הליכי הגירושין.

בית המשפט דחה את גרסתה של הכלה לשעבר וקבע כי היא מעוררת ספק רב. בין היתר, התברר במהלך הדיונים כי הכלה לשעבר כלל לא ידעה מהי כתובת מגוריה של האם - אותה כתובת שבה טענה כי ביקרה מדי חודש כדי למסור את תשלומי המזומן.

השופטת קבעה כי מדובר בהלוואות מחייבות לכל דבר ועניין, וחייבה את בני הזוג לשעבר, יחד ולחוד, להשיב לאם את מלוא הסכום שעומד על 380 אלף שקל. בנוסף, חויבה הכלה לשעבר לשלם לחמותה 2,500 שקל כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כ-35 אלף שקל.

עוד ב-

נתיבות שוב בבג"ץ נגד הממשלה: איפה הכסף שהובטח לשיקום?

לכתבה המלאה

מטעם בא כוחה של הכלה לשעבר, עו"ד אבי אמר, נמסר בתגובה כי מרשתו חויבה להשיב מחצית מהסכום וכי הראיות הצביעו על כך שהתובעת רשמה הערת אזהרה על הנכס בהסכמתה. מנגד, עו"ד גסאן האמם, שייצג את האם, בירך על פסק הדין והדגיש כי גם בין בני משפחה יש צורך בהסכמים מסודרים. לדבריו, אף על פי שלא נערך הסכם הלוואה פורמלי, מארג של פתקים ומסמכים בכתב יד שנשמרו לאורך זמן הוכיחו מעל לכל ספק כי הכספים ניתנו כהלוואה מחייבת ולא כמתנה.