משפט

התהליך המורכב של קצירת זרע: "לא בטוח שייוולד מזה ילד"

בימים אלו, נרשמת עלייה במספר הבקשות לקצירת זרע של הנפטר על מנת לשמר את האפשרות להביא ילד ולהמשיך את מורשתו. עו"ד אורי נחמני על המורכבות של ההליך הרפואי

עו"ד אורי נחמני | 21/1/2024 18:34 עקבו אחרינו בגוגל

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה (צילום shutterstock)

כמעט מדי בוקר אנו מתעוררים לשמות הנופלים, והלב נחמץ, על אותם צעירים ויפים שחייהם נגדעו בטרם עת. כל חלל הוא עולם ומלואו. אחת הסוגיות הכואבות והבוערות הינה בקשה לקצירת זרע מהנפטר על מנת לשמר את האפשרות להביא ילד מהנפטר ולהמשיך את מורשתו.

סוגיה זו, של קצירת זרע מהנפטר והשימוש בזרעו לאחר מותו, מעלה שאלות רבות ומורכבות מתחומי המשפט, הרפואה, דת, כבוד האדם וכבוד המת, המשכיות ומשפחה. הכרעה בסוגיה הזו מושפעת, בין היתר מערכים, רגשות ואמות מידע מוסריות. לכן השיקולים להכרעה בסוגיה זו משתנה ממקרה אחד למשנהו.

הרצון להמשכיות והעמדת צאצאים הינו אינסטינקט בסיסי וקמאי של כל יצור חי ומיסודות קיום חיי חברה, הדברים הינם בחינת קל וחומר בחברה הישראלית. כמדיניות, מוקדשים לכך משאבים רבים, גם רגשיים וגם כספיים, הן של האזרחים והן של החברה. עקרון זה אף זוכה לעידוד מהממשלה והרשויות באמצעות תקציבים וקצבאות. גם מבחינה דתית, מצוות פרו ורבו הינה המצווה הראשונה הנזכרת בתנ"ך.

בבוא השופט להחליט, האם יעשה שימוש בזרעו של נפטר או לא, עליו להביא שיקולים רבים המשתנים בין הנסיבות. התרחיש הקל ביותר והברור ביותר הינו כאשר ישנה הבעה מפורשת של הנפטר האוסר על שימוש בזרעו לאחר פטירתו. במקרה כזה רצונו של הנפטר מקבל משקל מכריע וקשה לראות את הנסיבות בהן יאשר ביהמ"ש את השימוש בזרעו לאחר הפטירה, שכן זה נוגד את התכלית של זכות האוטונומיה של האדם על גופו המעוגן בחוק יסוד.

בדיוק באותה החלטיות, יאפשר ביהמ"ש את השימוש בזרעו של הנפטר אם הביע את רצונו המפורש כי לאשתו ניתנת הזכות לעשות שימוש בזרעו לאחר פטירתו. לעיתים אף הגדיל הנפטר לעשות והפקיד זרע לשימוש עתידי.

מקרה דומה לסוגיה זו, הינו שימוש בזרעו של המת לצורך העמדת צאצאים עם אשתו. בסוגיה זו יעמוד בפני ביהמ"ש כבוד המת אל מול רצונה של האישה להעמיד צאצאים מבעלה המת, אשר אינו מוטל בספק.

את רצונו של הנפטר ניתן ללמוד מהתנהגותו ורצונו באמצעות עדויות חיצוניות כמו ניסיון להביא ילדים, הבעת רצון על הרחבת משפחה. כאשר המוות מגיע בהפתעה, הרי שקשה למצוא אינדיקציות להוכחה ולכן ההנחה היא שהעמדת צאצאים לאדם, גם לאחר מותו, עולה בקנה אחד עם רצונו, במיוחד כאשר בני הזוג הינם חשוכי ילדים. לכן ביהמ"ש יטה לפרש את הראיות לכיוון רצון לקיום המשכיות ושימוש בזרע הנפטר.

לעניין זה חשוב לציין כי, ככל שלא הוכח אחרת, הנחת היסוד היא כי אשתו של המנוח היא המייצגת נאמנה את רצון המנוח שכן היא שותפתו הטבעית והיא אמונה על ייצג עמדתו ורצונו להעמדת צאצאים, כאשר רוב הסיכויים כי העובדה שבחר לקשור את גורלו עמה, הדבר מלמד על רצונו להעמדת צאצאים.

יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי ביהמ"ש יפעל ויבדוק האם רצונה של האישה להעמיד צאצאים לנפטר הינה רצונה האמיתי ולא כתוצאה מלחצים או שיקול דעת לקוי. כאשר המנוח לא היה נשוי או לא הייתה לו בת זוג קבועה, ניתן ללמוד כי המנוח לא היה בשל להעמדת צאצאים וככל ותוגש בקשה על ידי בת זוג ''מזדמנת', הסיכוי שביהמ"ש יעתר לבקשתה, לעשות שימוש בזרע הנפטר, הוא קלוש.

חשוב להגיד כי להוריו של אדם, כמו גם לקרוביו האחרים, אין מעמד חוקי לעניין הבאת ילדים לעולם. החלטה אינטימית זו של הבאת ילד לעולם היא של האדם ושל בת זוגו, הוא הדין גם לאחר פטירתו של האדם. אין ספק כי רצונם של ההורים לראות המשכיות לבנם הוא רצון אנושי וטבעי, אך להורים אין כל מעמד חוקי בשאלת הפוריות של ילדיהם, לא בחייהם ולא לאחר מותם.

הדין מכיר בזכות להורות, ממנה נגזרות זכויות ודרכים למימושה אך הדין אינו מכיר בזכות לנכד. יחד עם זאת נדונו בפני בתי המשפט בקשות של סבים לעשות שימוש בזרע של בנם שנפטר על מנת להביא נכד. כאשר הם מגדלים אותו כהוריו.

היעדר חקיקה מסודרת בנושא, כמו גם מקרים קורעי לב על בנים יחידים שנהרגו ועם מותם מסתיימת שושלת המשפחה וזכרה, הביאו הורים של נפטר לעתור לבתי המשפט לעשות שימוש בזרע של בנם המת לצורך המשכיות המשפחה. מקרים אלו נכנסים סוגיות נוספות כמו זהות האמא וכן תפקידם של הסבים בעת גידול הנכד.

איך זה קורה בפועל

יש להבחין בין שתי הפעולות. הפעולה הראשונה היא "קצירת" הזרע. מדובר בהליך אותו יש לבצע עד 36 שעות מהפטירה. כדבר שבשגרה בתי משפט יאפשרו את קצירת הזרע, שכן חלון הזמנים הצר אינו מאפשר דיון מהותי בדבר רצונו של המנוח ואם הדיון יתארך הסיכויים לקצירת הזרע יירדו. נוכח מלחמת חרבות ברזל, הוגמשו התנאים ובתי החולים אפשרו קצירת זרע גם ללא החלטה שיפוטית לבקשת בת זוגו של המנוח או לבקשת הוריו.

בניגוד לקלות היחסית שמאפשרים את קצירת הזרע, השימוש בזרע יהיה בכפוף להחלטת בית המשפט. החלטה מעין זו תינתן לאחר הגשת תביעה מתאימה תוך ביסוס העובדות וקבלת עמדת נציג היועץ המשפטי לממשלה. עצם ההיתר לבצע את הקצירה אין בו כדי להשליך על ההליך לעניין השימוש בזרע.

בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הינו בית המשפט לענייני משפחה ובמסגרת ההליך על העותרים (בת הזוג / הורים) להוכיח את רצונו של המנוח, או לכל הפחות רצונו המשוער. יש לבחון את העובדות הרלוונטיות לכל מקרה. בין השיקולים שישקול ביהמ"ש הינו שאלת קיומם של ילדים למנוח, בין אם מקשר זה ובין אם מקשר קודם, גילו של הנפטר, אופי החיים המשותפים, עדויות על רצונו של הנפטר, עובדות כלליות וכיוצ"ב.

פרט לבירור רצונו של המנוח, או לפחות נסיון להתחקות אחר רצונו, יש לוודא מהו רצונה האמיתי של בת הזוג ועל בית המשפט להשתכנע כי רצונה כן, אמיתי וחופשי וכי היא מבינה את המשמעות וההשלכות וכי אינה נתונה להשפעות חיצוניות.

כאשר יש לשים לב כי בת הזוג מצויה בסיטואציה מורכבת ביותר, עת היא התאלמנה רק בעת, רוב הסיכויים בנסיבות טרגיות והיא מעבדת את האבל וסובלת מתחושות של אובדן ובדידות. לכן החלטה שיפוטית תתקבל לאחר מספר חודשים ולא באופן מיידי. פרט לאמור ישקלו נתונים נוספים כמו גילה של בת הזוג, מצבה הבריאותי והנפשי.

כאשר מגישי הבקשה הינם הוריו של המנוח, יש להביא בחשבון את גילם, יכולתם הכלכלית לגדל את הילד, האם יש להם ילדים נוספים פרט לילד שנפטר ונסיבות נוספות. במסגרת השיח סביב ניסיון הסדרת העניין, הועלתה הצעה כי נשים המבקשות להביא ילד מתרומת זרע, יוכלו להביא מתרומת זרע של הנפטר וכך ירוויחו שני הצדדים: שכן האם היחידנית תקבל משפחה לילד והורי הנפטר יקבלו נכד ויוכלו להיות מעורבים בגידולו.

עו"ד אורי נחמני. באדיבות המצלם

מעמדו של הילד

במסגרת הדיון בבית-המשפט בבקשה להתרת השימוש בזרע, יש לבקש מבית-המשפט לתת משימוש זה, באשר למעמדם של הילדים אשר ייוולדו כתוצאה הוראות למשרד הפנים, ובעיקר לעניין הליך רישומם במרשם האוכלוסין כילדיו של המנוח, והמנוח כאביהם, זאת לאחר הצגת המסמכים המתאימים מהמוסד הרפואי המטפל, אשר יוכיחו כי ילדים אלה נולדו לאחר שימוש בזרע המנוח.

במקרים בהם הופקד הזרע טרם מותו של האב, ולא נדרש אישור בית-המשפט לשימוש בזרע, מטעם שהמנוח הפקיד את זרעו טרם מותו, רישום הילדים שיולדו כתוצאה מהליך ההפריה כילדיו של המנוח ושל המנוח כאביהם יחייב פניה לבית-המשפט למתן פסק-דין הצהרתי אשר ייקבע על סמך ראיות שיוצגו בפניו, כי הילדים שנולדו הם אכן ילדיו של המנוח. על המוסד הרפואי בו מטופלת האישה לעדכנה בדבר הצורך בהליך שיפוטי זה לשם רישום הילדים במרשם האוכלוסין.

סוגיה זו גם מהווה השלכה על הכרת הילד כיתום, דבר שיכול ויזכה אותו בפיצויים או תגמולים בהקשר לפטירת אביו ועניין זה הינו אחד השיקולים הנוספים בעניין דווקא שלא לאשר את השימוש בזרע.

לסיכום

מדובר בסוגיה כואבת, אשר בבסיסה רצונם של קרובי המנוח לזכות להמשכיות ולצאצאים מהמנוח, על מנת להנציח את זכרו ולמנוע מצב של הכחדת המשפחה.

בעם ישראל וברוח היהדות ישנה חשיבות להעמדת צאצאים והמשכת זכרו של המת, יחד עם זאת ישנם שיקולים רבים נוספים הקשורים גם בכבוד המת ורצונו, גם בזכויות הילד שטרם נולד והתחשבות בסביבה בה יגדל. אין ספק כי מלחמת חרבות ברזל על היקף הנרצחים הרבים בה, הציפה סוגיה כאובה זו ויתכן כי נזכה לראות פריצת דרך גם בעניין זה.

יש לברך על ההקלות בקצירת הזרע, ויש לקוות כי התביעות שהוגשו ויגשו כמו גם המציאות יביאו את המחוקק להסדיר את אופן השימוש בזרעו של המת, תוך מציאת האיזונים הנכונים בין השיקולים השונים.