מזה עשור שישראל מנסה להמיר את הייצור המקומי בכלל ואת ייצור מוצרי הצריכה בפרט לייבוא, בתקווה להוזלת מחירים. בימים אלה שוב מקודמת בכנסת רפורמת יבוא חדשה, המכונה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שלדברי מקדמיה, תביא איתה גן עדן צרכני: מוצרים זולים יותר, מגוון עשיר, ותחרות שתגרום לכל ספק או קמעונאי להתאמץ כדי להישאר במשחק. כל אלה בוודאי מבורכים, אבל באיזה מחיר? 

במסגרת הרפורמה ניתן יהיה לייבא לישראל מוצרי מזון, חשמל והיגיינה על בסיס הצהרה כי המוצרים עומדים ברגולציה אירופאית, ללא קשר לארץ הייצור וללא צורך בעמידה ברגולציה הישראלית. על פניו, מדובר בבשורה גדולה, אבל לעומת היבואנים, יידרשו היצרנים הישראליים להמשיך ולעמוד בתקנות המחמירות של ישראל ובעלויות הנלוות להן. למה? ככה. 

 

עוד ב-

יוקר המחיה: האם ועדת השרים תאשר את הרפורמה ביבוא?

לכתבה המלאה

מדובר באפליה ברורה כלפי הייצור המקומי והעמדתו בנחיתות תחרותית מובנית מול תאגידי הענק העולמיים. אם וכאשר הליך החקיקה יגיע לסיומו באופן המוצע, רוב רובם של היצרנים הקטנים והבינוניים בישראל יעמדו בפני שוקת שבורה ויאלצו לסגור את קווי היצור שלהם.

עשרות אלפי עובדים בתעשייה הישראלית יאבדו את פרנסתם, יזמים יוותרו מראש על הרעיון להקים מפעל בישראל, והתלות בתאגידי ענק ובמוצרים מיובאים תגדל משמעותית. כל אלו יפגעו קשות בחוסנה הלאומי והכלכלי של המדינה. ויוקר המחיה? רק ימשיך לעלות. 

בחודשים האחרונים אנו רואים ביתר שאת את חשיבותו של הייצור המקומי. עם פרוץ המלחמה ראינו כיצד חברות זרות עצרו את המשלוחים לישראל, חלקן אף קראו לחרם כלכלי על ישראל, כלל הטיסות בוטלו, וסחורות לא עברו. החקלאות הישראלית והייצור הישראלי המקומי ניצבו כחומת מגן לכלכלה ולחברה הישראלית ופעלו למרות הפגיעות הקשות שעברו.

אז איך ייתכן שבזמן שהחברה הישראלית מתגייסת למען החקלאים, רוכשת תוצרת כחול-לבן ומחפשת דרכים יצירתיות ומקוריות לתמוך בייצור הישראלי - דווקא ממשלת ישראל מנסה לחסל אותם? 

העובדה שישראל מאמצת רק חלק מהרגולציה האירופאית, אך זונחת את המהלך המשלים והעיקרי של אירופה להגנה על יצרנים קטנים ובינוניים, הכולל העדפה מתקנת ליצרנים קטנים, והקלות משמעותיות להם, לא סבירה ולא כלכלית. אבל בישראל כמו בישראל. החזקים מתחזקים והחלשים? למי אכפת. 

הפתרון האחראי, הנכון והצודק הוא רפורמת עסקים קטנים דוגמת אירופה ומתן הקלות רגולטוריות ליצרנים קטנים ובינוניים מקומיים, על ידי קידום של חקיקה ייעודית שתקבע העדפה מתקנת לטובתם בנושאים כמו רגולציה, מיסוי, עלויות הארנונה, המים והחשמל, ומתן הקלות רבות ליצרנים קטנים מקומיים בחוק רישוי עסקים. כמו כן, יש לשקול צעדים משלימים שיבטיחו תעדוף רכישה של המוצרים המיוצרים כאן בארץ, מיצרנים קטנים ובינוניים ועל ידי סיוע ממשלתי לייצור המקומי בכוח אדם, ובכלים שיסייעו בשינוע, אפסון והפצת המוצרים. 

ללא עדכון היוזמה עלולה רפורמת היבוא להיות גזר דין מוות עבור הייצור המקומי. את המחיר ישלמו בראש ובראשונה היצרנים הקטנים והבינוניים בישראל שהם לא רק עסקים, אלא אנשים אמיתיים - משפחות, עובדים וקהילות שיאבדו את מפעל החיים שלהם.

בהמשך, נשלם את המחיר כולנו, כי ברגע שבו חלקים נרחבים מהייצור יועברו לידיים של תאגידי ענק מעבר לים, שום דבר לא יבטיח לנו, האזרחים, שברגע של משבר הם לא יקומו וילכו, בהתאם לאינטרסים כלכליים. במקביל לחקיקה המקלה על הייבוא לישראל, חייבים לקדם חקיקה שתשמר, תחזק ותעודד את הייצור המקומי, שהוא הלב הפועם של החברה הישראלית. 

ליאור לוי הוא דור שלישי לתעשייה הישראלית וחבר נשיאות התאחדות התעשיינים