"מי זאת האישה שהולכת עם הרב, מה היא בשבילו?", ילדה צעירה שראתה אותי ואת אישתי יחד בשכונת מגוריי, החליטה לברר את טיב הקשר בינינו עם חברתה הסוגיה. "זאת אשתו של הרב" ענתה החברה בלחש רועם. "זאת לא יכולה להיות אישתו, רבנים שומרים נגיעה..״

זה היה חמוד כל כך. בדיעבד חשבתי שישנם כאלה שחיים בהכרה שאלו הם היחסים בין הקב"ה לעולם הזה, נדמה שאלוקים 'שומר נגיעה' מפניו, לכן העולם שלנו איננו קדוש ואילו בורא עולם כן. 

אין מי שהיה אמור לאמץ את הגישה הזאת יותר מרבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי השישי של תנועת חב"ד שבשבת הקרובה חל יום פטירתו, היה זה הרבי שספג את היחס המחפיר ביותר שהעולם יכול להעניק. תחילה נתקל ברשעות הסובייטית הרצחניים בברית המועצות, וכשנמלט משם פגשו אותו גייסות הנצאים ימ"ש. רבים מחסידיו נעקדו על קידוש ה', והוא חווה עינויי גוף ונפש שהותירו חותם נורא בבריאותו לשארית ימיו. 

מאדם כזה היה מצופה לחכות לעבור לגן העדן כמה שיותר מהר, אחרי הרושם המחריד של החיים בעולם הזה. למרבה ההפתעה צוואתו הרוחנית של הרבי היתה שהעולם הזה הוא המקום הטוב ביותר שניתן להיות בו. מדוע? את הסיבה לכך אפשר להמשיל להבדל בין חיי רווקות לחיי נישואים.

אין שום ספק שיש יתרונות ברווקות, הזמן, הכסף, המרחב כולו שלך, עם זאת איש לא זקוק לך. לכן רוב האנשים רוצים להקים בית, כי עם כל המגבלות הכרוכות בכך, התחושה שזקוקים לנו היא טעם החיים.

מסתבר שאלוקים לא 'שומר נגיעה' מהעולם, נהפוך הוא, אין מקום שבו ניתן להתחבר אליו חוץ מכאן, כי כמו בחיי נישואים העולם הזה לא מציע חוויה, אלא את הדבר עצמו. וכמו בחיי נישואים המשימה שלנו היא ליצוק לתוך הקשר המיוחד הזה הרבה אהבה וחום, להפוך את העולם למקום מאיר ומלא בטוב.

עוד ב-

הנשק היעיל ביותר ששונאי ישראל משתמשים כדי להחליש את הרוח שלנו

לכתבה המלאה

השבת נציין את יום פטירתו של רבי יוסף יצחק, הבה נאמץ את צוואתו ונקום בבוקר שמחים יותר מתוך ידיעה שאנחנו במקום הטוב ביותר שאפשר להיות בו. אם נחשוב כך, העולם באמת יהיה כזה.