ההצעה של רשות המסים להטיל מס סביבתי על טיסות יוצאות מישראל עלולה לחולל רעידת אדמה שקטה דווקא בקרב חברות התעופה הזרות, ובראשן חברות הלואו-קוסט. בעוד שעבור חברות תעופה מסורתיות תוספת של כ-58 שקל לכרטיס היא שינוי שולי של אחוזים בודדים, עבור חברות שבנו את המוניטין והביקוש שלהן על כרטיסי "בסיס" במחירים של 19 עד 39 אירו (80 עד 160 שקל) - מדובר בתוספת של 30% עד 50% למחיר הכרטיס ההתחלתי.

המלכוד של החלופה המומלצת: מס קבוע לפי משקל מטוס

נקודת התורפה המשמעותית ביותר עבור חברות הלואו-קוסט טמונה בבחירה של רשות המסים בהטלת מס כולל לפי משקל המטוס ולא לפי מספר הנוסעים בפועל. ציי המטוסים של חברות הלואו-קוסט מבוססים כמעט לחלוטין על מטוסים צרי-גוף כמו איירבוס A320/A321 ובואינג 737-800, שמשקל ההמראה שלהם נע בין 78 ל-93 טונות. לפי מדרגות המס המוצעות (קטגוריית 50 עד 200 טונות), כל המראה של מטוס כזה לטווח קצר-בינוני באירופה תחויב במס קבוע של 9,426 שקלים.

כשהמטוס מלא ב-100% תפוסה, המס מתחלק לכ-40 שקל לנוסע. אולם, ברגע שהתפוסה יורדת ל-70% או 75% - תרחיש שכיח בעונות מעבר או בתקופות של מתיחות ביטחונית - חברת התעופה מחויבת לשלם את מלוא הסכום (9,426 שקל) מכיסה, מה שמקפיץ את עלות המס פר נוסע ועלול להפוך טיסה שלמה לבלתי כלכלית.

קץ עידן "חופשות הסופ"ש הספונטניות"

המודל הכלכלי של חברות הלואו-קוסט נשען על "מחירי עוגן" זולים במיוחד לקפריסין, יוון, בודפשט או וינה, שנועדו למשוך את הנוסע לבצע הזמנה מהירה, כאשר הרווח של החברה מגיע משירותים נלווים (טרולי, מזוודה, הושבה ומזון).

המס החדש, שמתווסף לאגרת הנוסע היוצא הקיימת בטרמינל 3 (כ-40 דולר בממוצע), מציב רף תחתון קשיח: כמעט ובלתי אפשרי יהיה להציע כרטיס טיסה הלוך-חזור במחיר שמתחת ל-300–400 שקל רק בשל רכיבי המס והאגרות. הדבר יפגע אנושות בקהל הצעיר, במשפחות שרוכשות כרטיסים מרובים, ובצרכנים שנשענו על טיסות מוזלות לחופשות קצרות.

איום הנטישה: היתרון והגמישות של החברות הזרות

בשונה מחברות ישראליות הכבולות לבסיס הבית בנתב"ג, חברות זרות פועלות מתוך רציונל גלובלי קר של תשואה על המטוס. עבור חברות כמו וויזאייר, מטוס הוא נכס נייד. אם נתב"ג הופך לנמל יקר עם עלויות קבועות גבוהות, החברות יכולות לצמצם את תדירות הקווים לישראל ולהעביר את המטוסים לנמלי תעופה באירופה המציעים סבסוד והנחות אגרה.

השוק הישראלי ממילא מתמודד עם חוסר יציבות וחששות של חברות זרות מפני פעילות בישראל. הוספת נטל רגולטורי ומיסויי חדש - בדיוק בתקופה שבה מחירי הדלק הסילוני תנודתיים ומהווים עד 30% מהוצאות התפעול - עשויה להוות שיקול מרתיע שימנע פתיחת קווים חדשים ויעכב חזרה מלאה של חברות זרות.

לפי ההצעה, חברות התעופה הזרות יחויבו לשלם את המס דרך חברות שירותי הקרקע המקומיות (דוגמת לאופר, QAS או אירוהנדלינג) או למנות נציג מס מקומי בישראל. עבור חברות לואו-קוסט, שכל ה-DNA התפעולי שלהן מבוסס על מינימום בירוקרטיה, הסכמים אחידים והימנעות מעלויות מנהלתיות מקומיות, מדובר במכשול תפעולי נוסף.

האיום על מודל הלואו-קוסט מחריף שבעתיים לנוכח העובדה שהוצאות הדלק מהוות כיום בין 20% ל-30% מסך כלל הוצאותיהן התפעוליות של חברות התעופה. עבור חברות הפועלות במרווחים דקים במיוחד, כל זינוק או תנודתיות במחירי הנפט והדלק הסילוני יוצרים לחץ כבד ומיידי על שורת הרווח. כאשר מחירי הדלק הגבוהים ממילא מאיימים לייקר את הטיסות, הוספה של מס סביבתי קבוע לכל המראה של מטוס מייצרת "צבת כלכלית" מסוכנת; במצב כזה, לחברות כמו וויזאייר לא נותר מרחב ספיגה, והן ייאלצו לגלגל את עלויות הדלק והמס יחד ישירות למחיר הכרטיס, או לחלופין לבטל כליל קווים שהפכו להפסדיים.

עוד ב-

נחיתות חירום, סריקות ופאניקה: כך נראה השבוע שבו עולם התעופה השתגע

לכתבה המלאה

לכן, אם ההמלצה תאומץ ותהפוך לחוק, מי שישלמו את המחיר הכבד ביותר אינן חברות התעופה - אלא הצרכנים הישראלים. חברות הלואו-קוסט לא יספגו את המס; הן יגלגלו אותו במלואו לנוסעים, ובקווים שבהם הנוסעים יסרבו לשלם - הן פשוט יקפלו את הפעילות ויטוסו למקום אחר.