אבי שושן, נכדו של הבאבא חאקי שהיו אחיו של הבאבא סאלי, מצוי באחרונה לא מעט בכותרות עם חזרתו לשדר בערוץ 14. מלבד השתתפותו כפנאליסט בפטריוטים ובתוכניות נוספות בערוץ פרסם אבי שושן ביום ההילולה של הבאבא סאלי, ראיון מיוחד עם קרוב משפחתו, הבאבא ברוך אבוחצירא בנו של הבאבא סאלי.

עכשיו, אמנם לא בערוץ 14, אבל בפוסט שפרסם בפייסבוק משתף שושן בחלק נוסף ואינטימי מההיכרות עם משפחת המקובלים, ומספר על מפגש עם בן דודו, עמו היה משחק יחדיו, אשר לפתע מצא אותו כמקובל ומנהיג למעריצים רבים שמנשקים את ידו.

וכך כותב אבי שושן: "אביחי, תסתכל למצלמה״ אני מפציר בבן דוד שלי והוא מסרב. ״אני לא מסוגל, זה לא בשבילי אבי״. אני מתבונן בו, מסתכל על המעמד מסביב, ומבין, לאיפה החיים לוקחים אנשים", ואחרי הפתיחה האישית ממשיך שושן ומספר: "אביחי אבוחצירא שאחרי דקה מהגעתי לאולם אירועים בבית שמש שם הוא עורך הילולת ענק לרבי יצחק אבוחצירא זצ״ל שלח את השמש שלו להזכיר לי שעבור כל הנוכחים הוא עכשיו בשם רבי אברהם היה אחד האנשים הכי קרובים אליי מלידה ועד גיל 18 אז אני התגייסתי לצבא והוא התחתן והמשיך בעולם התורה ובמקביל סבתא ממה שרוב המפגשים היו אצלה בדיוק נפטרה".

"עם השנים הקשר בקושי נשמר כשכל אחד במסלול חיים אחר לגמרי. הוא היום רב מקובל שעומד בראש כולל ומוסדות, בעל חצר הולכת וגדלה בבית שמש עם אלפי מאמינים בכל הגילאים שמאמינים בו גם מתוקף זכות אבות שלו.
 

השבוע הוא התקשר אליי. אחד החסידים שלו סיפר לו שעשו ראיון עם הבאבא ברוך בערוץ 14 והכתב מספר שגם הוא מהמשפחה ושאל אם הוא מכיר אותי. כשאביחי ראה את הכתבה הוא חייך ואמר לו, ״מזה מכירים? גדלנו ביחד״ ומיד אחרי הרים לי טלפון לבוא להילולה. ״תבוא, התגעגעתי".

 ומה שהוא ראה כשהוא נכנס לאולם הכה אותו בשוק. "תור ארוך של אנשים עמד לנשק את ידו ולקבל ברכה ממנו. כאילו תבינו, זה מישהו שגם אהבנו להציק אחד לשני והיום הוא עוד מעט מוכתר לבאבא.

עוד ב-

ינון מגל והפטריוטים ברגע טלוויזיוני נדיר עם ה"מתנה" מהבאבא

לכתבה המלאה

הסתכלתי עליו באירוע למשך שעה ארוכה. הוא הכיר כל אחד בשמו, חיבק, עודד, ידע על המצוקה של ההוא ומה מטריד את האחר. בירך כל אחד בברכה המתאימה לצורך. למרות שהוא בגילי, הוא היום סוג של רב, אבא, מורה רוחני, מנטור ואיש עצה של ציבור עצום שמאמין בו והולך אחריו באמונה תמימה, חלקם יכולים להיות האבות שלו. וזה דבר שקשה לתפוס ולהבין" ומסכם שושן בקנאה בלתי מוסתרת "ופתאום אחרי כל כך הרבה שנים הילד שגדלתי איתו הפך לאדם גדול".