יולן כהן, כתבת חדשות 12 ציינה את יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל וחשפה בגילוי לב מדוע את יום העצמאות היא לא תשכח בזכות הוידוי שאמה סיפרה לה. 

בחשבון ה-X שלה סיפרה על האירוע המשמעותי ביום העצמאות אז: "מאז שנולדתי, ליווה אותי המראה של גבה העקום, השבור והמצולק של אמי. בכל פעם ששאלנו מדוע גבה כפוף, היא החליפה נושא - ואנחנו למדנו להפסיק. הצלקות נותרו תעלומה חרוטה בבשר, נוכחות שקטה בבית שלא העזנו להפר. עד לאותו ערב יום עצמאות אחד, ערב שלא אשכח לעולם".

לאחר מכן, המשיכה ותיארה את הרגע שבו אמה החליטה לשבור את השתיקה ולחזור אחורה בזמן: "בקול שקט היא חזרה להתחלה. לילדות בסוריה כבת למשפחה מכובדת, עד לרגע שבו הכל נלקח ממנה והיא הפכה לנרדפת - בלי שום חטא מלבד יהדותה. באותם ימים, הסורים סילקו את היהודים מבתי הספר, ואסרו עליהם לעבוד/להסתובב ברחובות. שם, מול הרדיפות, גמלה בליבה ההחלטה: חירות בישראל או מוות בסוריה".

אל מול סכנת המוות המוחשית שריחפה מעל יהודי סוריה, סיפרה כהן כיצד אמה סירבה להיכנע ובחרה לפעול: "אז היא אזרה אומץ והחליטה לברוח. והפחד היה משתק. באותם ימים, כמיהה לציון הייתה סוד שדינו מיתה. היא שמעה על שכנותיה, ארבע בנות משפחת זייבאק שניסו לברוח, נתפסו ונרצחו באכזריות. אך בתוך מעטפת האימה, אמי סירבה להרכין ראש. היא הצטרפה למחתרת היהודית שפעלה בחשאי, והחלה לתכנן את המסע".

למרבה הצער, הניסיון הראשון לחצות את הגבול הסתיים בבגידה אכזרית ובטרגדיה נוראה, כפי שפירטה בכאב: "ואז הגיע היום. היא מכרה את הזהב שברשותה, שיחדה קצינים והגיעה לגבול. אלא ששם הגיעה הבגידה; היא נתפסה והושלכה על ידי ה״מוחבארת״ ( המודיעין הסורי) לכלא בדמשק. שם היא עברה מסכת עינויים שקשה לתאר במילים: התעללות, מכות חשמל שקרעו את עורה ואלימות ששברה ועיקמה את גבה. פיזית".

למרות התופת שעברה בין כותלי הכלא, רוחה של האם לא נשברה. כהן הוסיפה וסיפרה על ניסיון הבריחה השני, שהוכתר לבסוף בהצלחה: "בה נותר שבור ועקום (עד היום) , אך היא – לא נשברה. גם כששוחררה חבולה וכואבת, לא נכנעה לייאוש. בשארית כוחותיה תכננה מסע בריחה נוסף. באישון לילה, יחד עם צעירים אחרים, היא הצליחה לעשות את הבלתי יאומן ולהגיע לארץ המובטחת - לישראל! אבל למחיר היה הד כואב מעבר לגבול".

את דבריה חתמה יולן במסר עוצמתי על המחיר ששילם הדור הקודם למען המדינה, ועל המשמעות האמיתית של דגל ישראל עבורה: "הכל במטרה להגשים את חלום הדורות. ובאותו ערב הבנתי למה גבה שבור ומדוע יום העצמאות הוא החג הכי גדול שלה. והיום, כשאני מניפה את הדגל, אני מבינה שהצלקות על גבה של אמי הן פסי הכחול לבן שלי. עדות נצחית לכך שהבית שלנו נבנה בזכות הורינו, סבינו, סבתותינו ולוחמינו הגיבורים שסירבו להישבר".

עוד ב-

פרשן הכדורגל תוקף את נאום נתניהו: "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול"

לכתבה המלאה