מיכל אנסקי, משתפת בפוסט חדש וחשוף במיוחד שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה,  בחרה לדבר על הצורך התמידי שחשים רבים בתחזוקת דימוי חיצוני מושלם, ומדגישה את החשיבות של הקשבה פנימית עמוקה ותהליכי ריפוי - תוך שהיא נותנת הצצה למצבה הרפואי שהכה בה לפני מספר שנים.

"במילים נוקבות וכנות, כתבה אנסקי על נקודת המפנה האישית שחוותה לאחרונה: "הבעה עצמית אמיתית מתחילה כשנגמר לך הכוח להחזיק את התדמית. לא לשאול איך זה ייראה, וכן לבדוק איך זה מרגיש. בשנים האחרונות אני מגלה מחדש חלקים בעצמי שנדחקו הצידה. האשה, האדמה, השורשים המזרח אירופאיים, האהבה לדוגמאות, לפרחים, לצבע ולחומר.כאילו הגוף שלי זוכר משהו שלא פגשתי מעולם".

כשאנסקי משתמשת בביטוי העוצמתי "הגוף שלי זוכר", היא מתכוונת ככל הנראה לחוויות פיזיות ומטלטלות שליוו אותה לאורך שנות הקריירה האינטנסיביות שלה.

כידוע, אחת התחנות המתוקשרות ביותר בסיפורה האישי הייתה התמודדותה האמיצה עם תסמונת השיתוק על שם בל - אירוע רפואי פתאומי שגרם לשיתוק זמני בפניה.

אותו רגע כואב, שבו הגוף אותת בבירור על לחץ נפשי מצטבר שחצה את הקווים האדומים, הפך עבורה לנקודת מפנה תודעתית. ההבנה שהגוף אינו שוכח את הטראומות, המאמצים וריצות המרתון של העבר מובילה את אנסקי כיום לבחירה מודעת ומחודשת באורח חיים רגוע, מאוזן ומחובר יותר.

השינוי של אנסקי מתבטא גם במעבר חד מהתעסקות אינטנסיבית במראה החיצוני, לטובת חיבור אמיתי לעצמה. היא פירטה בהתרגשות על התהליך הרוחני והתרבותי שהיא עוברת הרחק מההמולה:

"בשנים האחרונות אני מגלה מחדש חלקים בעצמי שנדחקו הצידה. האישה, האדמה, השורשים המזרח אירופאיים, האהבה לדוגמאות, לפרחים, לצבע ולחומר".

עוד ב-

מיכל אנסקי בווידוי חשוף על מצבה הנפשי: "מצבי קיצון"

לכתבה המלאה

כעת, נראה שאנסקי עולה מדרגה ומצליחה למצוא את השקט הפנימי המיוחל, אותו חתמה בתיאור מעורר השראה של תחושה קיומית עמוקה: "כאילו הגוף שלי זוכר משהו שלא פגשתי מעולם".