במשך שנים גיא מרוז היה משוכנע שהוא מכיר היטב את אנשי הימין, את החרדים ואת ערוץ 14. אלא שאחרי שנה וחצי כחבר בפאנל "הפטריוטים", איש התקשורת המזוהה עם השמאל מציג כעת וידוי חריג במיוחד.

בראיון שהעניק לפודקסט של מעריב הוא מודה כי גדל בתוך סביבה סגורה שטיפחה שנאה למחנות שלמים. האמירה הבוטה ביותר של מרוז נוגעת דווקא לעולם שממנו הגיע. לדבריו, רק לאחר שיצא מהסביבה שבה חי במשך שנים החל לראות את הציבור הישראלי באופן אחר. "חייתי בבועה סגורה. בתוך הבועה הזאת, שנאתי כמו כולם את החרדים, ושנאתי את הימנים, ועל השנאה לביבי אני בכלל לא רוצה לדבר. זה היה חלק מהזהות שלי. אבל כשאתה יוצא החוצה ופוגש את האנשים האלה, אתה מגלה עולם אחר. היום אני כבר לא שונא אותם".

דווקא בערוץ שנחשב למעוז הימין, הוא מספר, חיכתה לו הפתעה שקשה היה לו לצפות מראש. "עבדתי אצל כולם, בכל ערוצי הטלוויזיה ובתחנות הרדיו. ב-14 נתקלתי במשהו אחר לגמרי. הצוות הטכני, המאפרות, המפיקים, האורחים – כולם מקסימים בצורה שלא נתקלתי בה בעבר. בדרך כלל בטלוויזיה, האנשים שעובדים מאחורי הקלעים הם לפעמים כועסים, לא תמיד נחמדים, במיוחד אם אתה לא 'כוכב על'. ב-14 אתה רואה אנשים שבאים לעבוד מתוך אמונה עמוקה בצדקת הדרך. ממש כך. כולם, מהמנהל ועד הצלמים, הם צוות קומנדו שמתאבד על העבודה. זה משהו שלא קורה הרבה בתעשייה שלנו".

אלא שההתקרבות לאנשי הימין לא הפכה את מרוז לאיש המחנה. הכעס הגדול שלו מופנה כיום דווקא כלפי השמאל, שאותו הוא מאשים באובדן מוחלט של הסובלנות. "אני נורא כועס על אנשים במחנה שלי, שעושים לו נזק עצום. גיליתי שהמחנה שלי, השמאל, הפך להיות המחנה הכי פחות ליברלי שיש. אין להם טיפה הומור עצמי, והם לא מוכנים לקבל דעה אחרת. למשל, כשפרסמתי את התמונה שלי מניח תפילין, חבר טוב שלי, שהיה מרצה שלי בעבר, שלח לי הודעה: 'תגיד לי בבקשה שזה פייק ולא עשית את זה'. מה אכפת לך שהנחתי תפילין? מה זה מפריע לך? זה בדיוק העניין - חוסר הליברליות הזה מוציא אותי מהדעת. שם אני מאבד את הפתיל".

גם מבחינה פוליטית, מרוז מספק הצהרה שעשויה להרגיז מאוד את המחנה שאיתו היה מזוהה. הוא אינו מוכן להצביע למפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן, ובמקומה שוקל לתת את קולו דווקא למנסור עבאס. "אני סומך עליו יותר ממה שאני סומך על יאיר גולן, משהו באישיות שלו נראה לי נכון יותר למציאות שלנו".

המסע שלו אל מעבר לגבולות המחנה הוביל אותו גם למסקנה דרמטית על עתיד יהודה ושומרון. לאחר שפגש תושבים באזור וראה מקרוב את תחושת השליחות שלהם, הוא מודה כי החזון שבו האמין במשך שנים כבר אינו מציאותי. "ניצחתם, אני מודה. את יהודה ושומרון כבר לא יפנו ופתרון שתי המדינות לא יתקיים". אמר בראיון למעריב.

עוד ב-

גיא מרוז משתף על האובדן: "תודה לכל מי שטרח וצלצל"

לכתבה המלאה

מאחורי שינוי הגישה עומד גם המשבר הנפשי הקשה שעבר. מרוז מתאר שנה וחצי של פסיכוזה וסבל עמוק, שבמהלכן איבד כמעט כל רצון להמשיך. "בוודאי. כשאתה עובר שנה וחצי של סבל נוראי שבו אתה רק רוצה למות, אתה מבין כמה הכל שביר. הכל יכול להתמוטט בשנייה. כשאתה מבין את זה, המאבק האלים על דעות פוליטיות נראה פתאום אידיוטי. היום אני משתדל להיות פחות נרגן ויותר פתוח לשמוע אחרים. אני עדיין לוקח כדורים, אני עדיין מפחד כל בוקר שהדכדוך יחזור, אבל אני משתמש בניסיון שלי כדי לעזור לאחרים. אנשים מתקשרים אליי, משפחות של חולי נפש, ואני עונה לכולם. זה עולם משבר קשה, אבל אפשר לצאת ממנו".