הטענה של קלמן ליבסקינד: "אם הייתה כאן עיתונות אמיתית, לא פוליטית, כזו שחופש הביטוי מזיז לה, ולא רק כשזה מסתדר לה עם האג'נדה, אזהרת ראש השב"כ הייתה נתקלת בתגובה קשה ובמחאה נמרצת, במקום במחיאות כפיים קצובות", הציתה דיון מעניין במיוחד בטוויטר על השפעות מחנה השמאל והימין על התקשורת בישראל.

ברק רביד צייץ את דבריו של ליבסקינד וכתב: "עד מתי אדם שיושב על אחת מתכניות הרדיו המואזנות ביותר בתחנת הרדיו המואזנת ביותר בישראל, על תכנית בטלוויזיה ועל טור בעיתון יבוא בטענות "לתקשורת" (אותה תקשורת שטוהרה באופן שיטתי בשנים האחרונות מאנשים שחושבים ההיפך ממנו)".
 

עד מתי אדם שיושב על אחת מתכניות הרדיו המואזנות ביותר בתחנת הרדיו המואזנת ביותר בישראל, על תכנית בטלוויזיה ועל טור בעיתון יבוא בטענות "לתקשורת" (אותה תקשורת שטוהרה באופן שיטתי בשנים האחרונות מאנשים שחושבים ההיפך ממנו) https://t.co/pKKTvscRDr

— Barak Ravid (@BarakRavid) June 7, 2021

אריאל שנבל עיתונאי מקור ראשון השיב לו על כך: "אה זה קל - עד שאנשים עם דעות כמותו יהיו הרוב בתקשורת, כמו שיש לדעות האלה רוב בעם, וזה רחוק מאוד מהמצב עכשיו. שמחתי לעזור", רביד הגיב: "הם הרוב בתקשורת".

"לא ברק, הם לא", השיב שנבל. "הבט באולפנים, ברשימות מגישי התוכניות ובליינאפים ותראה ישועות", רביד הגיב: "אני מביט. אני ישבתי ויושב באולפנים האלה. התקשורת ימנית. אולי לא ברמה שאתה היית רוצה, אבל בסקאלה של 1-10 כש-1 זה הכי שמאל ו-10 זה הכי ימין התקשורת הישראלית היא בעיני כיום ב-6.5", שנבל חתם את השיחה: "כנראה שיש לנו הגדרות שונות לשמאל וימין".