"בלמעלה מ-100 עתירות בחנו את זכויותיהם של התושבים המקומיים (ביהודה ושומרון) על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי בעקבות הקמתה של גדר ההפרדה… האופי הדומיננטי בכל אלה היה משפטי. אמת, לתשובה המשפטית עשויות היו להיות השלכות מדיניות או צבאיות, אך לא הן שקבעו את אופייה של השאלה" (בג"ץ, בייניש 2009)

"דעתי הייתה ונותרה כי כל הריסת בית אך ורק על יסוד חומרת המעשים המיוחסים למפגע… אינה עומדת במבחן המידתיות. לא רק שיש קושי לכמת במספרים את האופן שבו הריסת בתים מונעת פעולות טרור אלא שיש קושי אף לכמת את האופן שבו כלי זה פועל בכיוון ההפוך: מלבה מעשי אלימות ושנאה נגד יהודים" (בג"ץ, ברון 2023)

"היו פסקי דין שבהם נתתי לצה"ל לנצח יותר מדי" (ברק 2019)

"בג"ץ מצא לנכון תוך כדי לחימה לנהל את האירוע…" (מלצר 2024)

"למעשה בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית" (פרופ' אמנון רובינשטיין 2006)

הציטוטים הללו לקוחים מתקציר המחקר של התנועה למשילות ודמוקרטיה בעניין מעורבות בג"ץ במדיניות הביטחון הלאומי של ישראל – ובדיון המתלהט סביב הגוף המשפטי שיחקור את אירועי טבח שמחת תורה, יש להם משקל משמעותי.

האופוזיציה וגורמי השמאל מרבים לתקוף את הימין על סירובו לאפשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית – וכאן חשוב להבין: ועדת ממלכתית ממונה על ידי נשיא העליון ובראשה עומד איש מערכת המשפט. לציבור שאני מייצג, אין אמון בצמרת מערכת המשפט, אין אמון בבג"ץ ואין אמון בנשיא החדש שזה עתה מונה.

מעבר לחוסר אמון בסיסי במערכת ובאנשים העומדים בראשה, קיימים גם נתונים המוכיחים כי מזה עשרות בשנים בג"ץ מתערב בפועל בסוגיות מדיניות, ביטחוניות ומבצעיות. בניגוד לתפיסה הרווחת, התערבותו של בג"ץ בענייני ביטחון אינה מוגבלת רק לשאלת עצם קבלת העתירות שהוגשו לפתחו – ולמעשה, לבג"ץ קיים מתחם התערבות רחב הכולל מספר דרכים ונדבכים:
 

• אי דחיית העתירה על הסף – באופן הזה מאותת בג"ץ לממשלה, לצה"ל ולכוחות הביטחון כי ייתכן וקיים בסיס לעתירה, עניין שאף ממריץ ומעודד הגשת עתירות נוספות.

 

• קביעת מסגרת הזמן לתגובת המדינה – פרקי זמן קצרים מעידים על דחיפות בעיני שופטי בג"ץ ויש בהם כדי לאותת שבכוונתם להתערב באירוע. מכאן הפעלת כלל הגורמים הרלוונטיים לכיוון שינוי המדיניות הביטחונית או המבצעית קצרה.

 

• הוצאת צווים – נדבך נוסף המייצר לחץ המשפטי על מקבלי ההחלטות לבצע שינויים במדיניות הביטחונית או המבצעית.

 

• קביעת דיון לאחר תגובת המדינה – העברת מסר לדרג המדיני כי תגובת המדינה לא הניחה את דעת בג"ץ. כך בעצם כופה בג"ץ בחינה מחדש של המדיניות.

 

• מסרים מנחים במהלך הדיון – הערות, המלצות ורמזים כי ככל והמדיניות לא תשתנה בג"ץ יכפה את עמדת העותרים בסוגייה הביטחונית. הרציונל: מכיוון שהמדינה לא תרצה להסתכן בקבלת פסק דין כנגדה, היא תחתור לפשרה שמשמעותה בפועל שינוי המדיניות הביטחונית ו/או הטקטית בשטח.

 
כך, מבלי לקבל למעשה בפועל את העתירות, הופך בג"ץ מגורם שיפוטי שאמור לפרש את החוק, לאחד ממקבלי ההחלטות – הוא מתערב בטווח הפעולה של הכוחות הלוחמים, מכוון את המדיניות הביטחונית של מדינת ישראל תוך כדי יצירת אפקט מצנן על הדרג המדיני וכוחות הביטחון גם יחד. כל זאת כאמור, ללא צורך לקבל בפועל את העתירות. כדי להתחיל באפקט הצינון כל שנדרש הוא לא לדחות את העתירה על הסף.

משנת 2002 ואילך, התערב בג"ץ בשורה של נושאים מבצעיים: הוראות פתיחה באש בגבול רצוע עזה, סיכולים ממוקדים, הגבלת השימוש בפגזים ייעודיים, ירי ארטילרי כנגד משגרי רקטות, שימוש בבומים על קוליים כאמצעי הרתעה, שימוש באמל"ח ייעודי לצורכי מיסוך וסנוור, "נוהל שכן", מתן אספקה לרצועת עזה לאחר ההתנתקות, סיוע הומניטרי במהלך הלחימה בעופרת יצוקה, פתיחת מעבר כרם שלום להכנסת סחורות, הכנסת חומרי בניין בטון ודלקים לרצועת עזה, החזקת גופות מחבלים לצורכי מיקוח, תנאי מאסר ומעצר של מחבלים, כניסת עזתים, לרבות קרובי משפחה של מחבלי חמאס, לשטח מדינת ישראל לצורך קבלת טיפולים רפואיים, איחוד משפחות וסוגיית המסתננים, תביעות נזיקיות של אזרחי אויב כנגד מדינת ישראל ולאחרונה, סיוע הומניטרי לאויב העזתי בזמן מלחמת חרבות ברזל תוך כדי ולמרות העובדה שיש עדיין חטופים בעזה.

מדובר בהיקף התערבות אדיר, שיש בו משום השפעה ממשית על המדיניות הביטחונית ועל ביצועי הכוחות בשטח. לכן, בכל הנוגע לבדיקת אירועי טבח שמחת תורה, אני סבור כי מקומם של שופטי בג"ץ בהווה וב-20 השנים האחרונות, הוא לצד הנחקרים דווקא – בוודאי לא כחוקרים ובוודאי שלא כגוף היחיד הממנה את החוקרים.

ועדת בדיקה בלתי תלויה שתגיע לחקר האמת ומסקנותיה יהיו מקובלות על הרוב המוחלט של אזרחי ישראל, היא תנאי הכרחי להחלמתה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. ראוי שמערכת המשפט תעשה חשבון נפש נוקב, תכיר בחלקה שלה לאסון ותשלב ידיים עם המערכת המדינית בהקמת ועדת חקירה לאומית.

בג"ץ לקח לעצמו לאורך השנים את הסמכות להתערב בקביעת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל – עכשיו הגיע תורו גם לשאת באחריות, ביחד עם יתר מערכות המדינה, בכל הנוגע לתוצאות המדיניות שהתווה.  

עוד ב-

צרחות ויצרים בישיבת הממשלה: סער תקף - "מנהג להפריע לכל שר"

לכתבה המלאה

*הכותב, חנוך מילביצקי, הוא חבר כנסת מטעם הליכוד וסגן יו"ר הכנסת.