השבוע התקיימה בוועדת הכלכלה של הכנסת ישיבה שיזמתי בנושא שעל פניו כבר התרגלנו אליו – עליית מחירים חמישית בשנתיים של מוצרי המזון. חמישית! במדינה שנמצאת כבר למעלה משנתיים במלחמה, כשהמילואימניקים, נשותיהם והמשפחות בישראל נשחקות כלכלית ונפשית, הממשלה ממשיכה להסתכל הצידה בזמן שכיס האזרח נקרע.

למה זה קורה? לי יש הסבר ברור: שני השרים שאמורים להגן על הציבור, פשוט לא ממלאים את תפקידם. שר האוצר, עסוק בשימור כסאו בממשלה שמעודדת מגזרים שלמים שלא לצאת לשוק העבודה; ושר הכלכלה? אני מקבל את הרושם שהוא כלל אינו מבין את מהות התפקיד שלו.

בעוד חברות המזון מדווחות על רווחים עצומים, והעלו מחירים גם בשעת מלחמה – מה עושה השר? מאיים, משכנע, מכין "רשימות שחורות", כאילו מדובר בתוכנית טלוויזיה ולא במדיניות כלכלית. שיימינג זה לא תוכנית עבודה. שר כלכלה נמדד בתוצאות, לא בכותרות.

תפקידו של שר הכלכלה הוא להגביר תחרות, לפרק מונופולים ולפתוח את השוק – אבל בין החזוןל למציאות המרחק עצום. למעשה, אני סבור שההישג היחיד שיכול שר הכלכלה לרשום לזכותו, הוא בכלל של חברתי השרה לשעבר אורנה ברביבאי, שהובילה את רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". אם לא אורנה, הצרכן הישראלי היה ממשיך לשלם ביוקר בלי שום תקווה לשינוי.

זה לא סוד, חלק מחברות המזון מגלות חוסר סולידריות בזמן מלחמה – אבל תפקידנו הוא לא להסתמך על רצונן הטוב, אלא לפעול בכל דרך אפשרית על מנת לסייע לציבור שהנטל נעשה עבורו כבד מתמיד. במהלך הדיון התרעתי על מציאות בלתי נסבלת שבה יוקר המחייה פוגע גם במוצרים הבסיסיים ביותר. אחד המוצרים שמסמלים יותר מכל את המשבר הוא התמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות) – מזון שהפך יקר עד כדי כך, שהורים רבים פשוט לא מסוגלים להרשות לעצמם לקנות אותו.

בשיחה שקיימתי עם קב"ט של אחת הרשתות הגדולות, התברר לי שאלה המוצרים שנגנבים הכי הרבה בסניפים. אסור לנו לרגע לשכוח: מדובר במוצר בסיסי לילדים ולנכדים שלנו, שבלעדיו הם פשוט לא יכולים לחיות. לכן יזמתי את הדיון בוועדה – כדי לזעוק את זעקת הציבור.

הציבור אמנם צריך "להיות צרכן נבון" ולהתנהל בשיקול דעת – אך זו לא אחריותו. זו אחריותה של ממשלת ישראל ושריה לתקן את העיוות. במקום להאשים את הקורבן, על שרי האוצר והכלכלה לעבור מדיבורים למעשים: לקום ולבצע את עבודתם.

בזמן שמשקי הבית מתלבטים מה לרכוש במבצע ואיך לקצץ בהוצאות, יש שרים שמתלבטים לגבי המרצדס החדשה. נכון, ברקת זכאי לקנות כל רכב שירצה, אלא שבחירה כזו ממחישה כנראה יותר מכל את הנתק בינו לבין האזרחים שנאבקים לסגור את החודש. די, הגיע הזמן שהממשלה תפסיק להטיל את האשמה על הציבור ותתחיל לעבוד בשבילו.

עוד ב-

הטבע מציג את החשבון: מי ישלם על הנזקים האקולוגיים?

לכתבה המלאה

*הכותב, סימון דוידסון, הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד וסגן יו"ר הכנסת.