דעות

מה קורה באמת בוועדת הכספים: המאבק על האנשים שמאחורי המספרים

השנה האחרונה בוועדת הכספים הייתה שנה של מספרים גדולים, תקציבים והחלטות דרמטיות. אבל מאחורי כל החלטה עמד אדם שפגשתי בשטח, לוחם מילואים שמנסה להחזיק את הבית, בעלת עסק שנלחמת על מפעל חייה, חקלאי שממשיך לעבוד תחת אש ותושבים שנושאים בנטל המלחמה

ח"כ חנוך מילביצקי, יו"ר ועדת הכספים | 16/8/2026 9:15 עקבו אחרינו בגוגל

לפני כמה חודשים הגעתי לשטח כינוס בסמיכות לגבול לבנון. בין הלוחמים פגשתי לוחם מילואים שלא עבד תקופה ארוכה. הוא סיפר לי על המציאות הכלכלית שאליה נקלע ועל הפער בין הסיוע שקיבל לבין ההוצאות שמחכות לו בבית. לכן הרחבנו את ההטבות למשרתי המילואים: הגדלנו את נקודות הזיכוי במס והגדלנו את התגמול למשרתים בשכר נמוך לכ-9,600 שקלים בחודש.

בסיור אחר פגשתי בעלת חנות תחפושות. אישה שיכלה להישאר בחו"ל, עם עסק מצליח וחיים מבוססים, אבל בחרה לעלות לישראל, לגדל כאן את ילדיה ולהקים כאן את העסק שלה. וכשהגיעה גזרת סבסוד היבוא מחו"ל, היא לא דיברה איתי על מספרים. היא דיברה על פחד – פחד אמיתי על מה יקרה אם העסק שלה כולו ימחק. נלחמתי נגד המהלך הזה בכנסת. לא פעם אחת, אלא פעמיים עצרנו אותו. בשבילה, ובשביל אלפי בעלי עסקים קטנים נוספים.

בדרום ובצפון, פגשתי רפתנים אמיצים שהמשיכו לחלוב תחת אש, הם הסתכלו בעיניים כלות על רפורמה שהייתה עלולה למחוק לא רק את הפרנסה שלהם, אלא את כל מפעל החיים של המשפחות שלהם. לכן עצרנו את רפורמת החלב.

פה זה ממש לא מסתיים. פגשתי גם את אנשי התיירות ואת החקלאים. אנשים שהמלחמה עצרה להם את החיים, אבל הם לא הפסיקו להילחם על הפרנסה שלהם. בנינו עבורם מתווה פיצויים ייעודי, כדי שיוכלו להמשיך לעמוד על הרגליים.

בוועדת הכספים פגשתי שוב ושוב את ראשי המגזר העסקי והם רק ביקשו ודאות. הם היו עייפים מלחכות בכל פעם מחדש לחסדי האוצר. הובלתי מתווה פיצויים קבוע בשעת חירום, מנגנון ברור ומהיר. כזה שנותן לעסקים ודאות כשהמדינה נכנסת לשעת חירום.

פגשתי גם את תושביה של העיר צפת, אנשים שמתגוררים "רק" 11 קילומטרים מהגבול הצפוני. על הנייר הם לא נכללו במסגרת קו העימות, אך במציאות הם חוו מקרוב את המלחמה והשלכותיה. לכן הרחבנו גם אליהם את מתווה הפיצויים.

באשקלון הגעתי לנחם אם שכולה שבנה נפל בלבנון. כששאלתי איפה הממ"ד, אמרו לי שאין. יש רק מקלט שכונתי, במרחק ריצה. לכן לצד תקציבי המיגון, דאגנו לראשונה גם להטבות מס לתושבי אשקלון. בהמשך הרחבנו את ההטבות ליישובי העוטף, ליישובי קו העימות, לנוף הגליל וליישובים נוספים שנושאים בנטל הביטחוני והלאומי יום אחר יום.

ובזמן שמדינת ישראל נלחמה בכמה חזיתות וראש הממשלה הוביל את המערכה, היה ברור לי שגם העורף חייב יציבות. כשהיה צורך, העברנו תוספת תקציבית לביטחון, וכשנדרש להעביר תקציב מדינה בשנת בחירות – לראשונה מאז 1999, העברנו גם אותו.

בזמן אמת, כשהגיעו לכאן ההחלטות הגדולות, לא הסתכלנו רק על מספרים. הסתכלנו על האנשים. כי בסוף, ועדת הכספים היא לא גרפים. היא לא טבלאות. היא האנשים שפגשתי בדרך. היא לוחם המילואים שמנסה לסגור את החודש, היא בעלת העסק שבחרה להקים את החיים שלה דווקא כאן, היא הרפתן שלא ויתר גם כשהכל בער סביבו, היא אנשי התיירות, החקלאים, בעלי העסקים, וכל מי שקם בכל בוקר, עובד קשה ובונה את הכלכלה הישראלית.