ראשית גילוי נאות: אני מכירה ומוכירה את נמרוד וארשה לעצמי אפילו לקרוא לו חבר. מכירה את שני צידי המתרס. כיוצאת מאחד ממשרדי הפרסום הגדולים בארץ וכיום כמנהלת שיווק של קבוצה גדולה. הדברים שכתב נמרוד נכונים ברמה של אחד לאחד. יחד עם זאת, אני מכירה ומעריכה רבים מהזוכים. שמחה מאד בשמחתם, כי הם קיבלו הוכרה על פועלם, אבל כלקוחה של משרד פרסום נתקלת בהמון בריפים שהפיצוח הקריאטיבי שלהם כלל אינו מעביר את המסר לצרכן הסופי, אלא "פשוט נראה יפה". והכי נחמד זה לראות תגובות קריאטיב של "אנחנו מאד מאמינים בתוצר". כדאי שמשרדי הפרסום יתחילו להאמין בלקוחות שלהם, יתחילו להאמין במוצר שהם צריכים למכור ולא רק ב"לעשות יפה". אותנו, הלקוחות של משרדי הפרסום, הפרסים שלכם לא מרגשים. הם לא מחרמנים אותנו כמו שהם גורמים לכם לזיקפה אלוהית. אז כן, מחד, מאד מפרגנת לחברים שלי בתעשייה שזכו. שמחה מאד בשבילכם ומאידך, תתחילו לעבוד בשביל הלקוח ולא בשביל הפרסים. אל תשכו שאת הפרס הזה, אנחנו, הלקוחות, מממנים לכם. מחד - חרא של תעשייה. מאידך - לא הייתי רוצה לעסוק במשהו אחר.

בגלל זה דה בריף הוא משרד מצויין, בעל לקוחות מהגדולים במשק ועשה במשך שנים עבודת פרסום ומיתוג מעולה, ובאומן, המשרד שזכה במלא אריות הוא משרד מצ'וקמק שאף אחד לא שמע עליו ומעולם לא עשה עבודת פרסום ראויה. אה - הפוך? אופס. לא סתם יורדים על בנאדם באופן אישי, יורדים על אפס שלא עשה דבר וחצי דבר חשוב אף פעם, שפתח משרד לא בזכות כישוריו אלא בזכות הכסף של אמא שלו, שמנסה ללמד את ענף הפרסום איך לעבוד. אם היה מביא אלטרנטיבה אז לא היו יורדים עליו

ותודה לאמא. אתה מסכן.