המלחמה שהתחוללה בתקופה האחרונה בין ישראל לאיראן היא לא רק מלחמה של טילים ורחפנים אלא גם מלחמת תשתיות ואנרגיה. מהפגיעה של ישראל בשדות גז ועד ניסיונות איראניים לפגוע בבתי הזיקוק, מתבהר דבר אחד: תשתיות הן מטרה מרכזית ואנרגיה היא כלי תקיפה והגנה ראשון במעלה.

במובנים רבים, מדובר במאבק על לבה של הציוויליזציה המודרנית. כידוע, חשמל איננו מותרות והוא הבסיס לכל פעילות אזרחית. מים זורמים, תקשורת סלולרית, תשלומים דיגיטליים, בתי חולים, מזון, אפילו ביטחון אישי - כולם נשענים על זרם חשמלי מתמשך. כשאין חשמל, כל מערכות החיים שותקות וכשאין תשתיות אנרגיה, אין קיום.

לכן, אין זה מקרה שבשבועות האחרונים הותקפו מתקני אנרגיה, הן באיראן והן בישראל. מדובר בניסיון לפגוע בנקודת הכובד הלאומית ולשבש את היכולת של מדינה לתפקד. השאלה הגדולה היא איך מתמודדים עם איום כזה והאם אפשר לבנות חוסן אזרחי אמיתי כשאתרי האנרגיה המרכזיים מרוכזים במספר מצומצם של מוקדים פגיעים?

המודל הקיים, שמבוסס על תחנות כוח גדולות, אסדות גז ובתי זיקוק, הוא ריכוזי, שביר ואינו מותאם למציאות שבה האיום הפך קבוע. כל פגיעה כזו עלולה לשתק אזורים שלמים ולסכן את שלומם של מיליוני אזרחים.

לעומת זאת, המעבר למודל מבוזר של ייצור ואגירת אנרגיה מציע אלטרנטיבה אסטרטגית. כאשר בכל גג מותקנת מערכת סולארית עם יכולת אגירה, נבנית בישראל רשת אנרגיה מבוזרת, שאינה תלויה בנקודות ריכוז בודדות.

מדובר בפתרון שמקטין באופן דרמטי את הסיכון הלאומי ומאפשר לתושבים, למוסדות ולמפעלים להמשיך לתפקד גם תחת מתקפה. כמילואימניק שחוזר מעת לעת לשטח, אני רואה מקרוב עד כמה חוסן אזרחי הוא לא עניין תיאורטי. השאלה אם יש חשמל ביישוב, אם המרכז הקהילתי יכול לפעול, אם מקלטים מוארים או אם קווי התקשורת עובדים, כל אלו משפיעים גם על ביטחונם של צבא הגנה לישראל ומערך הביטחון. 

כשהחזית והעורף מחוברים בקווי חשמל, טכנולוגיה ואמון, יש תחושת ביטחון הרבה יותר עמוקה. מערכות סולאריות עם אגירה אינן רק פתרון סביבתי, הן דרך להבטיח שגם בעת חירום, התפקוד של החברה נמשך והמערכת הביטחונית נשענת על תשתית אמינה ולא שבירה.

מעבר לכך, יש הבדל מוסרי וסביבתי עמוק בין המודל המסורתי לבין העתיד הסולארי. פגיעה במתקני גז עלולה לגרום לדליפות, שריפות וזיהום אוויר ומים שפוגעים ישירות בבריאות הציבור. אנרגיה סולארית אינה מזהמת, לא פולטת חומרים מסוכנים, ואינה מסכנת את הסביבה גם בזמן לחימה.

לבסוף, אי אפשר להתעלם מההקשר הכלכלי. כלכלת איראן נשענת על ייצוא דלקים פוסיליים ומזהמים. זו הדרך שבאמצעותה היא מממנת את תוכנית הגרעין והטרור. ככל שהעולם מאמץ אנרגיה מתחדשת, כך הוא מחליש בפועל את היכולת של המשטר האיראני להחזיק בכוחו ושליטתו בתחומים מסוימים.

המעבר לאנרגיה נקייה, מבוזרת ויציבה הוא לא רק מהלך סביבתי נכון. זהו מהלך הגנתי, מוסרי ואסטרטגי, שמבטיח את היכולת של מדינת ישראל להתקיים, לתפקד ולשגשג גם במציאות של עימות מתמשך. 

הוא נכון סביבתית משום שהוא מפחית באופן ישיר את פליטות גזי החממה, מקטין את התלות במקורות מזהמים, ומצמצם את הסיכון לתקלות סביבתיות הרסניות. הוא נכון כלכלית משום שהוא מעניק לאזרחים שליטה על הוצאות האנרגיה שלהם, יוצר מקומות עבודה חדשים, מפתח חדשנות טכנולוגית ומקטין את הצורך בהשקעות עתק בתשתיות מסוכנות ומזדקנות. הוא נכון חברתית משום שהוא מאפשר לכל בית, בכל יישוב, להיות חלק פעיל מפתרון לאומי רחב שאומר: לא רק לצרוך אנרגיה, אלא לייצר אותה.

אנרגיה סולארית עם אגירה יוצרת מציאות שבה האחריות על הביטחון האנרגטי לא נשארת רק בידי המדינה, אלא מתפזרת לאורך ולרוחב החברה הישראלית. זהו ביטוי עמוק לעצמאות, לעמידה על הרגליים גם בשעת חירום, ולעתיד שבו האנרגיה לא מהווה מקור לפחד  אלא בסיס לחיים חזקים, יציבים ובטוחים יותר.

הכותב הוא ערן טל, מנכ''ל ומייסד חברת וולטה סולאר. (צילום: באדיבות וולטה סולאר).

עוד ב-

בני סבטי בריאיון: "זו היסטוריה, נראה שאנחנו בדרך להפלת המשטר"

לכתבה המלאה