דעות

לא עוצרים לפני שמכריעים: עושים סוף למדיניות הנסיגות

אחרי המחיר הכבד ששילמה ישראל ב-7 באוקטובר, אסור לחזור למדיניות ההכלה והנסיגות. הכרעה אמיתית פירושה שליטה בשטח, עומק ביטחוני וחופש פעולה שימנעו מאויבינו להתעצם מחדש

ח"כ אוהד טל | 2/6/2026 9:09 עקבו אחרינו בגוגל

ח"כ אוהד טל (צילום שרון גבאי באדיבות לשכת חבר הכנסת טל)

הלקח המרכזי של ה-7 באוקטובר פשוט: את אויבי ישראל צריך להכריע, לא להכיל. במשך שנים התרגלנו למציאות שבה ארגוני טרור וצבאות אויב מתעצמים מעבר לגבול, ישראל מגיבה רק כאשר האיום הופך בלתי נסבל, ולאחר מכן חוזרת לשגרה בתקווה שהשקט יחזיק מעמד. הטבח הנורא בעוטף עזה המחיש את המחיר הכבד של הגישה הזו. הוא הוכיח שאויבים שלא מוכרעים בזמן אינם נעלמים, אלא רק מתעצמים, מתחמשים וממתינים להזדמנות הבאה לפגוע בנו.

מאז פרוץ המלחמה, תפיסת הביטחון הישראלית אכן השתנתה. במקום להמתין למהלכי האויב, צה"ל יוזם ומסכל. במקום להסתפק בתגובה נקודתית, ישראל פגעה באופן שיטתי ביכולותיה הצבאיות של אויביה ורשמה הישגים מרשימים: שורה ארוכה של בכירי הטרור חוסלו בכל החזיתות, צה"ל מחזיק ביותר מ-60% משטח רצועת עזה, חמאס איבד חלק ניכר מכוחו ומהנהגתו, חיזבאללה ספג מכות קשות, המשטר הסורי קרס, איראן נמצאת בנקודת שפל כלכלית וצבאית – ואלו רק נקודות הציון הבולטות.

אולם דווקא עכשיו, לקראת הבחירות בישראל ובחירות האמצע בארה"ב, ולאחר כמעט שלוש שנים של מלחמה שבהן שילמנו מחירים יקרים – נשמעים שוב קולות הקוראים לנסיגה ולחזרה לדפוסים הישנים. על רקע המו"מ עם לבנון, איראן ועזה, ישנה תחושה שאולי ישראל צריכה לעצור – וזאת דווקא כאשר אויביה נמצאים מרחק קצר מנקודת השבירה. השאלה כעת אינה האם פגענו באויבינו בכל החזיתות, אלא האם יצרנו מציאות שתמנע מהם לחזור ולאיים על אזרחי ישראל בעוד עשר או עשרים שנה.

אסור שבשם הרצון לשקט זמני נוותר על שלב ההכרעה. אנחנו לא יכולים להסתפק בדחיית האיום, אנחנו חייבים להכריע אותו. ופירוש הדבר ברור: ישראל צריכה להחזיק באופן קבוע בשטחים אותם כבשנו ועליהם שילמנו בדם לוחמינו ואזרחינו, כדי ליצור שטחי חיץ בינינו לבין האויב. עלינו לבסס ולהרחיב את העומק האסטרטגי שיצרנו בלבנון, בסוריה ובעזה.

תפיסת שטח והקמת התיישבות וחקלאות שולחות מסר חד וברור לאויב: במזרח התיכון, לשטח יש משמעות אדירה. אויבי ישראל, כידוע, אינם מתרגשים מעוד כמה הרוגים או פצועים בשורותיהם, ובוודאי שלא מהשמדה של משגר או עוד מחסן אמל"ח. רק אם נקבע את המשוואה שלפיה מי שתוקף את ישראל מפסיד שטח, נוכל לצרוב את ההפסד בתודעת האויב ואת ההבנה הפשוטה שרצח ואונס של יהודים אינו משתלם.

מעבר לשיקולים הביטחוניים, יש גם ממד היסטורי וציוני שאסור להתעלם ממנו. הרחבת גבולותינו עושה צדק היסטורי. רצועת עזה, הבשן וארץ הארזים אינם זרים לנו כאומה. אלו מקומות בהם ישבנו ומופיעים במקורותינו. האזורים הללו הם חלק מארץ ישראל התנ"כית – הבסיס לכל קיומנו כאן. בעוד בעולם יש הרואים בציונות פרויקט קולוניאלי של אירופאים לבנים שבאו "לנשל את הילידים הערבים" מאדמתם – אני מאמין כי הציונות היא שיבתנו הפלאית לארץ חמדת אבותינו, מולדתנו ההיסטורית, ממנה גלינו בעל כורחנו. החזרה של עם ישראל לארצו הביאה ברכה אדירה לא רק ליהודים, אלא לכל תושבי האזור והעולם כולו.

אז מהי הכרעה? שליטה במרחבים אסטרטגיים, היאחזות אמיתית בקרקע – ממש כמו שהאמינו ויישמו בקום המדינה אנשים שמעולם לא תוארו כהזויים – חופש פעולה מבצעי מלא, ויכולת למנוע מהאויב לשוב ולהתבסס. לא סיסמאות, לא תקוות שווא, אלא שליטה אמיתית בשטח שמבטיחה את ביטחונם של תושבי המדינה לשנים רבות קדימה.

אסור לחזור לדון במושגים של נסיגה והסכמים מדיניים שאינם שווים את הנייר שעליו הם כתובים. זה נכון בדרום לבנון, שם אסור לאפשר את חזרתו של חיזבאללה לקווי המגע הסמוכים לגבול; זה נכון ברצועת עזה, שם כל נסיגה ישראלית ללא מציאות ביטחונית חדשה עלולה להפוך בתוך שנים ספורות לבסיס הטרור הבא; וזה נכון גם במרחבי החיץ שנוצרו בסוריה, אשר מעניקים לישראל עומק ביטחוני ויכולת התראה שלא היו קיימים בעבר. כמובן שיש מחיר לאחיזה בשטח – אך מחיר הנסיגה גבוה פי מיליון.

לשמחתי, את רוח ההכרעה אפשר לראות היום ביותר ויותר מוקדי קבלת החלטות, בצה"ל, במערכת הביטחון ובקבינט המדיני-ביטחוני. בהובלתו של השר בצלאל סמוטריץ', מפלגת הציונות הדתית פועלת בנחישות כדי לוודא שמדינת ישראל לא תחזור לדפוסים שהובילו אותנו אל ה-7 באוקטובר – אלא תאמץ תפיסה של יוזמה, הכרעה וביטחון ארוך טווח.

המלחמה הזו גבתה מאיתנו מחיר כבד מנשוא. מאות לוחמים נפלו, אלפי משפחות שילמו מחירים עצומים, ועם שלם התגייס למערכה קשה וממושכת. החוב שלנו כלפיהם הוא אחד: לוודא שהקורבנות הללו לא יהיו לשווא. אזרחי ישראל לא יצאו למלחמה הארוכה הזאת כדי לחזור לנקודת ההתחלה. הם יצאו אליה כדי לשנות את המציאות. כדי שילדינו ונכדינו יחיו במדינה בטוחה יותר, חזקה יותר ונחושה יותר.