נדל"ן ותשתיות
אחרי 33 שנה: אחד הסמלים הגדולים של תל אביב בדרך להיהרס
כבר בתחילת 2027 צפויות להתחיל עבודות שיפרקו חלק מרכזי מהתשתיות של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, במהלך שעשוי לשנות את פעילותם של אלפי אוטובוסים מדי יום. במקביל, תוכנית הפינוי מתקדמת, מסוף חלופי מתוכנן לקום במקווה ישראל, ומאות בעלי חנויות עדיין נאבקים על עתיד המתחם
אחד המבנים המזוהים ביותר עם דרום תל אביב עומד בפני תפנית משמעותית. התחנה המרכזית החדשה, שנפתחה בשנת 1993 לאחר כמעט 3 עשורים של תכנון ובנייה, מתקרבת לשלב נוסף בדרך לסיום פעילותה במתכונתה הנוכחית. אחרי שנים של הבטחות, תוכניות ומחלוקות, הצעד המעשי הראשון עשוי לצאת לדרך כבר בתחילת 2027, עם הריסת הגשר ורמפות הבטון המובילות לקומות הגבוהות במתחם.
לפי ההסכמות שהושגו בין עיריית תל אביב למשרד התחבורה שפורסמו ב"גלובס", הרמפה המרכזית מרחוב לוינסקי צפויה להיהרס לכל המאוחר עד מרץ 2027. בהמשך מתוכננת גם הריסת הרמפות הצפוניות והדרומיות המתחברות אליה. מדובר במהלך שמקודם במקביל לעבודות הקו הסגול של הרכבת הקלה, שעובר באזור דרך ההגנה ורחוב לוינסקי. בעירייה חוששים שאם פירוק הרמפות יידחה, ביצוע העבודות בעתיד יהיה מורכב בהרבה ועלול לחייב השבתה של הרכבת הקלה.
אלא שלמהלך הזה יש גם מחיר תחבורתי לא מבוטל. על פי נתוני עיריית תל אביב משנת 2024, מדי יום נרשמות בתחנה המרכזית כ-2,300 כניסות של אוטובוסים וכ-2,300 יציאות. הריסת הרמפה מרחוב לוינסקי תצמצם את אפשרויות הגישה לקומות הגבוהות, כאשר בשלב הראשון הכניסה אליהן תתאפשר דרך רחוב מטלון בלבד. בעירייה ובמשרד התחבורה נערכים לשינויים במסלולי הקווים, וחלק מהאוטובוסים צפויים להיות מועברים למסופים אחרים.
התכנון התפעולי של ההסדרים החלופיים נמצא בהכנה, אך כבר כעת ברור שהשינויים צפויים להשפיע על הנוסעים ועל מערך התחבורה הציבורית באזור. חלק מהקווים יוסטו למוקדים אחרים, ובהם מסופים קיימים כמו סבידור. בעירייה ובמשרד התחבורה רואים במהלך חלק מתהליך ארוך יותר, שבמסגרתו אמורה הפעילות התחבורתית בתחנה להצטמצם בהדרגה עד להפסקתה.
העבודות המתוכננות הן רק חלק מתוכנית רחבה יותר לפינוי התחנה. באפריל 2026 אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות את קידום תוכנית משרד התחבורה להעתקת הפעילות התחבורתית למתחם חלופי במקווה ישראל. בספטמבר התקבל אישור נוסף, כאשר ועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת אישרה שינוי ייעוד בחלק משטחי המוסד לצורך הקמת המסוף.
על פי התוכנית, המסוף הזמני יוקם מצפון לכביש 44, בשטח כולל של 134 דונם, שמתוכם כ-41 דונם ישמשו למתקן עצמו. הוא צפוי לקלוט כ-60% מפעילות התחבורה הציבורית המתנהלת כיום בתחנה המרכזית, ולכלול גם חניון לילה, מתקנים תפעוליים ותשתיות לטעינת אוטובוסים חשמליים. מדובר בפתרון ביניים שאמור לאפשר את צמצום הפעילות במתחם הוותיק עד להקמת מרכז תחבורה קבוע במתחם בן צבי בחולון.
אלא שגם כאן מדובר בתהליך ממושך. לפי לוחות הזמנים של נתיבי איילון, פתיחת המסוף במקווה ישראל צפויה ב-2031, ולכל המאוחר ב-2032. הוא עצמו מיועד לפעול לתקופה מוגבלת של עד 25 שנה, עד להקמת מתקן הקבע בחולון. המשמעות היא שהתחנה המרכזית בתל אביב צפויה להמשיך לשרת נוסעים ואוטובוסים במשך שנים נוספות, גם אם חלק מתשתיותיה יפורקו כבר בתקופה הקרובה.
התחנה המרכזית נפתחה בשנת 1993 ונבנתה על שטח של כ-230 דונם. בעת הקמתה היא נחשבה לאחת מתחנות האוטובוסים הגדולות בעולם, ונועדה לשלב בין פעילות תחבורתית ענפה לבין מרכז מסחרי רחב היקף. אלא שהמבנה, הכולל מפלסים רבים ומעברים מסועפים, התקשה לאורך השנים להפוך למרכז מסחרי מצליח. חלקים נרחבים ממנו ננטשו, עסקים נסגרו והפעילות התחבורתית נדדה בהדרגה למוקדים אחרים.
המצב המסחרי במתחם ממחיש את עומק המשבר. לפי הדוח השנתי של חברת איירפורט סיטי לשנת 2025, שווי התחנה המרכזית הוערך ב-553.4 מיליון שקל, בעוד שיעור התפוסה בשטחי המסחר עמד על 31% בלבד. הכנסות הנכס הסתכמו בכ-60.2 מיליון שקל וההכנסה התפעולית נטו עמדה על כ-21.1 מיליון שקל. לשם השוואה, בשנת 2024 הוערך הנכס ב-489.6 מיליון שקל, וההכנסה התפעולית נטו עמדה אז על כ-35 מיליון שקל.
הפער בין מצבו הנוכחי של המבנה לבין שוויו הכלכלי קשור גם לפוטנציאל העתידי של הקרקע. במסגרת הערכת השווי הובאו בחשבון זכויות אפשריות למגורים, למסחר ולמשרדים לאחר פינוי התחנה. כלומר, חלק משמעותי מערכו של הנכס משקף את האפשרות שבעתיד הוא ישנה את ייעודו ויהפוך למתחם עירוני בעל אופי שונה לחלוטין.
אלא שבינתיים, מי שמשלמים את המחיר הם גם בעלי החנויות שנותרו במתחם. במאי 2026 הגישו 257 בעלי חנויות התנגדות לעדכון תוכנית המתאר של תל אביב, בטענה שאין בה פתרון ממשי למצב התכנוני של התחנה. לטענתם, שטחים רבים אינם מנוצלים, חנויות נותרות סגורות והם אינם יכולים לממש את זכויותיהם בנכס. שמאי מקרקעין שערכו עבורם בדיקה העריכו את ההפסד השנתי הנגרם להם משטחי מסחר שאינם מניבים הכנסה בלפחות 52 מיליון שקל.
תחנה מרכזית תל אביב (צילום: ויקיפדיה)
לצד המאבק התכנוני, מתנהלת גם בקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף של כ-190 מיליון שקל נגד נצבא, חברת התחנה המרכזית וחברת הניהול. המבקש טוען להפרת הסכם הניהול, לגביית תשלומים עודפים ולהזנחת התחזוקה במבנה. לטענתו, מצב התחנה פוגע בבעלי החנויות וביכולת שלהם להפיק הכנסות מהנכסים. מדובר בטענות שטרם הוכרעו בבית המשפט.
המורכבות נובעת גם ממבנה הבעלות. נצבא, שהשלימה בשנת 2015 את רכישת נכסי התחנה, היא בעלת הזכויות המרכזית במתחם, אך מאות בעלי חנויות פרטיים מחזיקים בזכויות משלהם. במקביל, המדינה עדיין זקוקה לתשתיות התחבורה במקום עד להקמת החלופות, והרשויות נדרשות לתאם בין האינטרסים של הגורמים השונים.
עוד ב-
בסופו של דבר, הריסת הרמפות בתחילת 2027 עשויה להיות אחד הצעדים המוחשיים הראשונים בדרך לשינוי פני התחנה המרכזית. עם זאת, בין פירוק התשתיות, הקמת המסוף החלופי והעברת כלל הפעילות התחבורתית למוקדים אחרים, צפויה עוד דרך ארוכה. אחרי יותר מ-33 שנות פעילות, המבנה שהפך לאחד הסמלים הבולטים של דרום תל אביב מתקרב לשינוי הגדול בתולדותיו, אך היום שבו יחדל לשמש תחנה מרכזית עדיין אינו נראה באופק הקרוב.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
