אורי גרינפלד, הכלכלן הראשי של פסגות, מציין בסקירתו השבועית כי דו"ח התעסוקה של נובמבר בארצות הברית מאכזב במיוחד, וגם בדצמבר שוק העבודה צפוי להמשיך לסבול. מהצד הפיסקאלי, תכנית תמיכות חדשה נרקמת בסנאט.

המשק האמריקאי הוסיף בנובמבר 245 אלף משרות בלבד, זאת לעומת צפי לתוספת של 469 אלף משרות. עם זאת, האכזבה מהדו"ח היא לאו דווקא בשל הפער מהציפיות המוקדמות אלא בעיקר בשל ההשפעה הברורה של העלייה המחודשת במקרי הקורונה על שוק העבודה.

אורי גרינפלד. צילום: רמי זרנגר

אם נשים בצד את 93 אלף העובדים הזמניים שפוטרו לאחר שמדגם האוכלוסין שנערך במהלך השנה הסתיים, שאר הנתונים בדו"ח מלמדים בבירור על תגובת שוק העבודה לירידה בפעילות הכלכלית והמגבלות החדשות שיושמו בחלק מהמדינות בעקבות נתוני הקורונה. כך למשל, ענפי השירותים האזרחיים הוסיפו בנובמבר רק 289 אלף משרות, זאת לעומת 770 אלף משרות באוקטובר.

באופן דומה, ענף הפנאי והאירוח הוסיף בנובמבר 31 אלף משרות לעומת 270 אלף בחודש הקודם ובענף הקמעונאות, שהיה אמור לפרוח לקראת עונת החגים, מספר המשרות קטן בכלל ב-35 אלף (על אף שחלק מהפגיעה בענף היא תוצאה ברורה של האצת המגמה של מעבר לרכישות מקוונות, מה שבא לידי ביטוי גם בתוספת של 145 אלף משרות בענף האחסון ושינוע). בהתאם לכך ומכיוון שנתוני הקורונה בארה"ב נראים ממש לא טוב (2600 מתים חדשים כל יום), ברור שלא מדובר באירוע חד פעמי אלא סימן די ברור לכך שגם בדצמבר שוק העבודה ימשיך לסבול.

מקור: בלומברג

גם העובדה ששיעור האבטלה ירד מ-6.9% ל-6.7% לא ממש מעודדת שכן בניגוד לחודשים האחרונים, הירידה בשיעור האבטלה בנובמבר לא נבעה מכך שיותר אנשים חזרו לעבוד. למעשה, לפי סקר משקי הבית (שממנו נלקחים המספרים של שיעור האבטלה) מספר העובדים בארה"ב ירד בכלל בנובמבר ב-74 אלף אבל כ-400 אלף איש פשוט הפסיקו גם לחפש עבודה. מכיוון שמובטל מוגדר רק מי שלא עבד וחיפש עבודה באופן אקטיבי, שיעור האבטלה רשם ירידה מהסיבות הלא נכונות.

יתרה מכך, בשל אורכו של המשבר, שיעור המובטלים שנמצאים מחוץ לשוק העבודה חצי שנה או יותר הולך וגדל ומתקרב כבר לרמות ההיסטוריות שאיפיינו אותו ב-2010-2009. אמנם סביר להניח שמכיוון שבחודשים הקרובים יתחיל כנראה תהליך החיסון בארה"ב ובעולם, ההתאוששות של שוק העבודה תהיה מהירה יחסית במהלך 2021, אבל לכך שעובדים רבים כל כך נשארו מחוץ לשוק העבודה לתקופה ארוכה תהינה השלכות ארוכות טווח.

הלחץ הפיסקאלי חוזר
המצב בייחודי אליו נקלעה המערכת הפוליטית בארה"ב הביא לכך שההערכה הרווחת היא שעד שביידן יכנס לתפקיד לא נראה תוכנית פיסקאלית חדשה בהיקף משמעותי. בסופו של דבר, כל תוכנית משמעותית דורשת עדיין את החתימה של טראמפ ודי נראה שהוא כרגע לא ממש בעניין של לעזור לביידן להיכנס לתפקיד ברגל ימין. מכיוון שלטראמפ התפנו כ-430 מיליארד דולר כתוצאה מההחלטה שלא לתת לפד להאריך חלק מהתוכניות שלו, סכום שבהחלט מספיק לו כדי להאריך את דמי האבטלה המוגדלים עד שסיום הכהונה שלו, סביר בהחלט להניח שטראמפ יעדיף לתת לביידן לספוג את האש של סיום התוכניות הפיסקאליות הנוכחיות כבר עם כניסתו לתפקיד.

עם זאת, בשבוע שעבר ניתן היה לגלות נקודת אור מסוימת כאשר שיחות בין סנאטורים משני צדי המפה הפוליטית הצליחו להביא להסכמות מסוימות לגבי תוכנית פיסקאלית בהיקף של 908 מיליארד דולר. מה התוכנית כוללת? בעיקר עוד מאותם דברים שהיו לנו עד כה ושהפסקה שלהם תוביל באופן מיידי לפגיעה כלכלית חמורה. 180 מיליארד דולר מהתוכנית מיועדים להמשך תשלומי דמי האבטלה המוגדלים לעוד מספר חודשים, 160 מיליארד דולר מיועדים להעברות למדינות ולממשלים המקומיים לתמיכה בעסקים והשקעה בתשתיות והרוב המוחלט מהשאר מיועד לסיבוב נוסף של תוכנית ההלוואות בערבות מדינה (שבתנאים מסוימים הופכות למענקים) לעסקים קטנים.

מדובר אמנם על פחות מחצי ממה שהדמוקרטים ירצו להעביר אם תהיה להם תמיכה בסנאט אבל לחץ הזמנים, הציפיות לפריסת החיסון כבר בתחילת השנה וחוסר הרצון להמר על ההשתלטות על הסנאט דרך ההצבעה בג'ורג'יה עשויים להביא לאישור התוכנית הנוכחית.