כאשר האליטות 'מטרילות': עיון בפרשות המרגלים וקרח: אין ספק שלא קל לשמוע לדעות הפוכות לתפיסתנו. עמיר לוי בספרו 'ניהול השינוי' (2008) מציג את מודל הקרחון ובאמצעותו מבחין בין גורמים שגוררים התנגדות קלה אליהם כגון שינוי התנהגותי, טכנולוגי וניהולי (לפי סדר זה) לבין גורמים המביאים להתנגדות קשה כלפיהם אמונות, מיתוסים מנהגים וכו'. בתקופה האחרונה אנו עדים לפולמוס ער סביב הרפורמה/ההפיכה המשפטית כל צד לפי תפיסתו. למעשה מחלוקת באשר היא, בין אם היא קלה או קשה הינה חלק מהתרבות היהודית כידוע: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים" (אבות פרק ה משנה יז). במילים אחרות מחלוקת בהגדרתה הבסיסית אינה מתאפיינת בעומקה או בתחום בה היא עוסקת אלא במהות הכוונה של החולקים. יש מחלוקת שהיא חיובית ומקדמת את השיח ויש מחלוקת שלילית, שאין לה אחיזה והשפעה על המציאות, היא לא באמת מחלוקת בהגדרתה אלא רק בנסיבות שלה מעין 'הטרלה' ולכן לא תתקיים.

דוגמאות למחלוקות שאינן יכולות להתקיים אנו מוצאים בפרשת השבוע שעבר שלח ובפרשת השבוע הקרובה קרח. בשתי הפרשות אליטות מיוחסות מבקשות לקרא תיגר על המנהיגות הקיימת או להפוך אותה לבלתי לגיטימית. בפרשת שלח כשמה כן היא, משה רבינו שלח את ראשי בני ישראל - את נשיאי שנים עשר השבטים לתור את ארץ ישראל כמרגלים טרם כיבושה. הבקשה הייתה להעביר דיווח מגובה ראיות האם יש בארץ עץ אם אין, האם הארץ שמנה או רזה, האם היא בצורה או לא. במקום זאת בחרו רובם המוחלט של המרגלים לא לתאר את אשר ראו אלא לפרש את הממצאים ולהסיק שאין שום היתכנות לכניסה לארץ ישראל, שתושבי הארץ ענקים ונפילים ושלא ניתן להתמודד איתם זאת, כאמור במקום דיווח. בכך יצרו הנשיאים-המרגלים קרע בלתי ניתן לאיחוי ושברו את מעט המורל של העם שזה עתה יצא מעבדות מצרים.

בדומה לכך, קרח ועדה בת כמאתיים איש קראו תיגר על מנהיגותו של משה, המנהיג שהוציא את בני ישראל ממצרים שלדעתם פוגע בהם באמצעות כוח השררה על ידי כך שאינו ממנה אותם לתפקידי מפתח. גם כאן כמו באירוע המרגלים מדובר על אליטה ולא בפשוטי העם. גם כאן כמו באירוע של המרגלים קרח בן דודו של משה רבינו, עשיר מאד ומיוחס, ואתו דמויות חשובות נוספות העמידו עצמם כאלטרנטיבה ופעלו ליצור סחף בעם. בשני האירועים התנכיים נענשו האליטות, שסירבו לכל שיח, בעונשים כבדים שלא אפשרו את זממם.
מקרים מעין אלו, התרחשו גם בעת המודרנית. סמית' (Religion & political modernization 1974 ) מציג מקרים בהם אליטות פעלו בניגוד לתפיסתם העקרונית ובניגוד למורשתם ולמעשה יצרו בלבול בקרב העם. הע'ולמא המוסלמית בהודו (מועצת החכמים המוסלמית) ראתה במשך שנים רבות את ההינדואים כעובדי אלילים מה שיצר התכתשויות עקובות מדם בין הינדואים למוסלמים. אולם, כאשר האנגלים הציעו ערב הכרזת העצמאות של הודו בשנת 1947 להפריד בין ההינדואיים שהם הרב בהודו לבין המוסלמים ולהקים למוסלמים מדינה משלהם בדמותה של פקיסטן התנגדו הע'ולמא למהלך.

סמית' הסביר כי הע'ולמא למעשה התנהגה כמו אליטה שחששה מהשינויים הפוליטיים ומהתרופפות מעמדה ובשל כך חברה למסגרת פוליטית מפתיעה עם ההינדואים אויביהם האידיאולגים, במטרה לקעקע את היוזמה האנגלית. הן המרגלים הן קרח וכן בדוגמת הע'ולמא האליטות לא פעלו במתכונת המחלוקת לשם שמים שמקדמת את השיח אלא בחרו להתנתק מהשיח ולפעול באופן חד צדדי והפוך מהמצופה. מהלך אופייני זה של האליטות, אותו כינינו 'הטרלה' נעשה במסווה של מחלוקת בריאה אך מתגלה לא ככזה כאשר האליטות אינן בוחלות באמצעים קיצוניים כנגד המסגרות המקובלות ולפגיעה אנושה בשיח. פתחנו בהתייחסות לרפורמה המשפטית שאכן אין לנו כל עניין להביע עמדה לגביה. אולם על רקע פרשות השבוע מהדהדת ומנקרת השאלה האם הקולות שקוראים לבטל את השיח בבית הנשיא וקוראות למרי האם אלה שוב אותם אליטות מטרילות מפעם או שמא כוונתם לשם שמים?                     

עוד ב-

נתניהו הכריע: הבחירות ידחו. באופוזיציה מאיימים לפוצץ השיחות בבית הנשיא

לכתבה המלאה

הכותב: ד"ר אליאב טאוב מהחוג הרב תחומי במכללה אקדמית אשקלון, סוציולוג וחוקר החברה החרדית