בפינה שכוחה בביתו הצנוע בפרדס כץ, שוכנים אוצרות שרבים היו מציבים במקום כבוד - פרס האקדמיה הישראלית וגלובוס הבדולח מפסטיבל קרלובי וארי. אורי גבריאל, שכבש את הקהל במשחקו ב''מתחת לאף" וגם ''תמונות יפואיות'', בחר להפוך את הגלובוס לקולב פשוט ולהניח את האוסקר הישראלי בין חפצים יומיומיים, כאילו היו רק עוד פריטים בנוף חייו.

בראיון מרתק למאקו הוא מספר על החיים בגיל 70 גם כשחקן וגם כפרשן חדשות ברשת 13: ''אני לא ימני ולא שמאלני בדעותיי. הממשלה הזאת היא לא מנת השווארמה שלי, אני בכלל הפסקתי להצביע כי הבנתי שהיהודים לא יודעים לחיות ביחד, אבל חשובה לי הדמוקרטיה – לא רק כמבנה שלטוני אלא כמבנה ערכי. היה פה טבח נורא, כל מדינת ישראל הייתה מופקרת ביום הארור הזה. ‏אז מי שאשם בזה זה קודם כל האויבים שלנו, חמאס ועוזריו. אבל אם את הולכת למחאות האלה של החטופים, אז ברור שביבי והממשלה הם האשמים. כל הזמן, תמיד".

עוד הוא מספר: ''ממשלה צריך להוריד או להעלות רק דרך בחירות דמוקרטיות. הלוואי וניתן היה להקדים את הבחירות, אבל אנחנו בזמן מלחמה. לעשות בינתיים מחאות ולהביע את דעתך זה בסדר, אבל כשזה גולש למקומות שהם לשרוף את המועדון, צריך להוריד הילוך. החיים האישיים? נראה לי שיהיו לי עוד ילדים לפני שאהיה סבא. פייר, בא לי לעשות ילד. יש כאלה שיגידו שזה אנוכי בגיל 70, אבל מה זה אנוכי? הילד בטח לא יצטער שהוא נולד. מקסימום הוא יכול לראות אותי בסרטים" 

עוד ב-

יהורם גאון מודה לראשונה: ''שיניתי את דעתי בפירוש''

לכתבה המלאה

"הפרסים הם רגע חולף," מהרהר גבריאל בשקט, "אבל האדם שאתה - זה מה שנשאר בסוף היום." בעולם שמקדש תהילה והישגים, גבריאל מציע פילוסופיית חיים אלטרנטיבית: לא המעטפת החיצונית של ההצלחה קובעת, אלא האותנטיות והמהות הפנימית. עבורו, פסלון מאובק אינו משקף את ערכו האמיתי; זהו רק סימן דרך במסע ארוך הרבה יותר של להיות פשוט בן אדם.