מגישת ערוץ 14, מגי טביבי, חשפה בסטורי שלה באינסטגרם כי סרטון ההסברה שהעלתה לרשת החברתית הוסר בעקבות דיווחים פרו פלסטיניים נגדה: "לצערי הסרטון הזה שזכה לכל כך הרבה צפיות ושיתופים בעולם הוסר בעקבות דיווחים של משתמשים פרו פלסטיניים. ובכל זאת - המשיכו לקחת חלק במאמץ ההסברתי!". בתגובה, טביבי העלתה סרטון נוסף מהטבח בקיבוץ בארי
היום (שישי) החל יומה ה-21 של מלחמת חרבות ברזל, המערכה הכבדה שהביאה להירצחם ונפילתם של לפחות 1,400 חיילים ואזרחים ישראלים שנרצחו במתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, כאשר לפחות 229 חטופים ישראלים מוחזקים כשבויים ברצועת עזה. כאשר אחת הזירות הנוספות, לצד זירת הקרב מול חמאס בעוטף עזה, היא זירת ההסברה בעולם, כאשר מגישת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 14, מגי טביבי, חשפה כי סרטון ההסברה שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה הוסר לאחר דיווחים של משתמשים פרו פלסטיניים נגדה.
טביבי כתבה בסטורי כך: "לצערי הסרטון הזה שזכה לכל כך הרבה צפיות ושיתופים בעולם הוסר בעקבות דיווחים של משתמשים פרו פלסטיניים. ובכל זאת - המשיכו לקחת חלק במאמץ ההסברתי!". בהמשך, בתגובה למחיקת סרטון ההסברה שהעלתה, טביבי העלתה סרטון הסברה נוסף מהטבח הנורא בקיבוץ בארי וכתבה: "אל לנו לשכוח. קיבוץ בארי, חורבן מול רשע בלתי נתפס. שתפו זאת".
במקביל, סיפורי הגבורה והסיפורים קורעי הלב של הנרצחים ממשיכים להיחשף, וביניהם, גם השיר שמצאה משפחתה של עדי ברוך ז"ל, שנפלה בעת מילוי תפקידה במילואים. ביום רביעי הגיעה אמה של עדי ברוך ז"ל לאולפן ערוץ 14 והשיר שהקריאה שכתבה בתה ולמעשה, הפך לצוואתה, הצליח לגרום למגישת חדשות ערוץ 14, מגי טביבי, להישבר בשידור חי באולפן. טביבי כתבה בחשבון האינסטגרם שלה כך לצד הקטע המדובר מהשידור: "סמל ראשון עדי ברוך ז"ל התעקשה להגיע לשירות מילואים ונהרגה בעת מילוי תפקידה. אימה אורית הקריאה את השיר המצמרר שעדי כתבה לפני מותה, שיר שהפך לצוואה".
במהלך השידור טביבי אמרה כך על השיר: "זה השאיר אותי לפחות בלי הרבה מילים, ואני כן רוצה להתעכב איתך על משהו, כי את מגיעה הביתה ובאיזה שהוא שלב גם מגיעה למחשב הפרטי שלה ורואה שיר שהיא כתבה שהוא מעין צוואה שהיא השאירה". אורית ברוך ענתה: "ידענו שעדי כותבת שירים, היא מדי פעם שיתפה אותי, אבל לא ידענו את הכמות, ההיקף והעומק, אם זה על יום הזיכרון ועל יום העצמאות ועל ארץ ישראל, ובמוצ"ש לפני האזכרה שלה, בתום השבעה, נכנסתי למחשב והשעה הייתה 1:00 בלילה, אני פתאום נתקלת בשיר שהיא כתבה ומתקשרת לבעלי בקומה למעלה שיבוא מהר כי אני לא מצליחה לדבר ומצאנו את השיר הזה".
טביבי שאלה: "אני יכולה לבקש ממך לקרוא לנו? אם את מרגישה כמובן מספיק...". אורית השיבה: "כן, זאת הצוואה שעדי השאירה לנו, זאת עדי". מילות השיר: "ואם אי פעם אמות לפני שיגיע זמני, אני רוצה שתחגגו את החיים ולא תתאבלו על מותי. שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב, ולא תתנו לאף שנייה מחייכם להתבזבז. תראו עולם בשבילי, תעריכו כל רגע קטן ומדי פעם תחייכו לעננים - אני אהיה שם. מצטערת על הצער שגרמתי, שתדעו שאני במקום טוב, מתגעגעת ואוהבת מאוד".
אורית אמרה לאחר הקראת השיר: "זו הייתה עדידוש שלנו, מלאת שמחה, מלאת חיים, מלאת אור, שאהבה את העם שלה ואת הארץ שלה והיא בעצם מסמנת לנו שנמשיך. גם השרשרת שאני עונדת, שרשרת של ארץ ישראל, כשחזרנו מבית החולים חיכתה על המיטה חבילה, על המיטה של עדי, שלא הייתה כשיצאנו, הגיע שליח של משהו שהיא הזמינה ופתחתי את החבילה וראיתי שרשרת של ארץ ישראל שעדי הזמינה בתחילת הלחימה בתרומה לאפודים קרמיים לחיילי צה"ל, וזאת הייתה עדי".
טביבי שאלה בכאב: "איך לומדים ללכת מכאן?", בעוד אורית השיבה בגדלות נפש: "אני חושבת שהמילה היא ללכת, הגדרנו את זה בעלי ואני, כמו תינוק, שלומד ללכת לאט לאט, והוא נופל וקם ונופל וקם, אנחנו כל יום מחדש, אם בשבעה הגדרתי את זה לפי שעה, כל שעה עגולה אני מתחילה לנשום מחדש, אז עכשיו אנחנו מנסים להרחיב את הטווח ופשוט ללמוד לנשום וללכת מחדש, כי החוסר שלה הוא עצום, היא נגעה בכל כך הרבה מעגלים והייתה החיות של הבית, אבל זה מה שעדי הייתה רוצה, שנמשיך לתרום ונמשיך לתת למען עם ישראל וארץ ישראל ונמשיך את החיים, ואנחנו מתפללים לאלוהים שייתן לנו את הכוחות לעשות את זה".
