שיווק ופרסום

החסמים החדשים של היוצר בעולם שבו המכונה יודעת "לכתוב"

אצל רבים מאיתנו - כותבים, קופירייטרים, אנשי קריאייטיב - הבינה המלאכותית מפעילה פחד עמוק: אם המכונה יכולה להפיק רעיונות, לסגנן טקסטים ולבנות קונספטים, מה נשאר לי? - יצירה בעידן הבינה המלאכותית היא לא ויתור על האנושי - אלא הרחבה שלו | טור

אלון מיכאלי מוליאן | 21/8/2025 14:25

לפני שנתיים, כשנכנסתי בפעם הראשונה לכתיבת ספר בעזרת בינה מלאכותית, חשבתי שאני בדרך להרפתקה טכנולוגית - ושהחלק היצירתי יבוא "מהמכונה". דמיינתי את עצמי משמש כמין עורך ראשי, מקבל טקסטים מושלמים מה - AI ומלטש אותם. המציאות הייתה אחרת.

במהלך העבודה גיליתי שהחסם האמיתי בעידן הזה אינו טכנולוגי - הוא פסיכולוגי. הוא לא נמצא במעבד הנתונים של המחשב, אלא במעבד הרגשי של היוצר.

הפחד להיעלם

אצל רבים מאיתנו - כותבים, קופירייטרים, אנשי קריאייטיב - ה-AI מפעילה פחד עמוק: אם המכונה יכולה להפיק רעיונות, לסגנן טקסטים ולבנות קונספטים, מה נשאר לי? זה פחד שמוליד תגובת נגד - נטייה להרחיק את הטכנולוגיה, לאמץ אותה באיטיות או להתנסות בה רק “בקטנה”, כדי שלא נרגיש שאנחנו מוותרים על עצמנו.

הבעיה היא שפחד כזה חוסם את היכולת לראות את הפוטנציאל. בדיוק כפי שקרה בעבר עם כניסת הדיגיטל - מי שראה במסך איום, פספס את הגל הראשון של ההזדמנויות.

האגו כאתגר

גיליתי שגם לי היה אגו בתהליך הזה. בתחילת הכתיבה, כשהמכונה הציעה רעיון מוצלח, הייתה בי תחושת קנאה שקטה - "איך היא חשבה על זה ולא אני?". במקרים אחרים, כשהיא הציעה פתרון שחשבתי עליו כבר, התגנבה בי תחושת עליונות. שני הקצוות האלו - הערצה מוחלטת או זלזול - חוסמים שותפות אמיתית ומכאן את הסינרגיה הרצויה בעידן החדש הזה אליו אנחנו צועדים.

הדרך היחידה לעקוף את החסם הזה היא להכיר בו: להבין שכלי הבינה השונים הם לא תחרות אלא כלי, ושכמו בכל כלי - הערך נמדד באיך שאתה משתמש בו, לא במה שהוא יכול לעשות לבד.

חוסר סבלנות

AI הוא זריז, מיידי, ומחזיר תשובות בשניות. היוצר האנושי – כבני אדם שקולים ועתירי ניסיון. אנחנו צריכים זמן לשקול, לזקק, לנסח. החיכוך הזה מייצר תחושה שאנחנו "איטיים מדי" - מה שעלול לגרום לנו לוותר על עומק ועל חקירה לטובת הפתרון המהיר.

החסם הזה מסוכן כי הוא שוחק את הערך הייחודי שלנו - היכולת להרגיש, להתלבט, לחוות תהליך.

הצורך לשלוט בכל מילה

בכתיבה המסורתית, היוצר שולט במילים מהטקסט הראשון ועד השורה האחרונה. בעבודה עם AI, חלק מהמשפטים מגיעים מוכנים - ולפעמים לא במדויק כפי שהיינו בוחרים. יש יוצרים שמתקשים לשחרר, למחוק, לערוך או לשלב טקסט של מישהו אחר - בטח אם "המישהו" הזה הוא מכונה.

דווקא היכולת לוותר על שליטה מוחלטת, ולהפוך לעורך ולא למחבר יחיד, היא מפתח ליצירה בעידן החדש.

הפער בהבנה רגשית

כאן מגיע ההבדל המהותי ביותר: המכונה לא מבינה רגש. היא יכולה לזהות תבניות של מילים שמתארות רגש, אבל היא לא חוותה אהבה, אובדן או פחד.

לכן, כשהיא מייצרת טקסט רגשי - הוא עשוי להיות "נכון" במבנה ובאוצר המילים, אבל חלול מבחינה תחושתית. היוצר שחוסם את עצמו בשלב הזה - כי "היא לא מבינה אותי" - מפספס את ההזדמנות להוסיף את הרובד האנושי מעל הבסיס שהמכונה מספקת.

אז איך עוברים את החסמים?

מתוך כתיבת הספר AIVERTISING שבו ממש עברתי תהליך עד לסימביוטיקה מלאה של האדם-מכונה, אני יכול להציע שלושה צעדים פשוטים - אך מאתגרים - ליוצרים שרוצים לשתף פעולה עם כלי הבינה:

הפחתת אגו - להתייחס ל -AI כאל שותף לשיח מלא, שנכון - צריך ללמד אותו - אבל הוא לא לעולם לא יתעייף. לא כאל יריב או "החנון שיודע משהו" אבל בעצם לא ממש "מבין" אותי או את הדבר באמת.

קבלה של קצב שונה - להשתמש במהירות שלה לטובתנו, בלי לוותר על הזמן שלנו לעומק.

הפרדה בין שלד לתוכן רגשי - לתת למכונה לבנות את המסגרת, ואז להלביש עליה את החוויה האישית.

מה שגיליתי בדרך

החסמים לא נעלמו אצלי לגמרי - אבל עם הזמן הם הפכו לכלי מדידה. כשהרגשתי את הפחד, הקנאה או חוסר הסבלנות - ידעתי שאני במקום שבו יש פוטנציאל לפריצת דרך.

כי בסופו של דבר, יצירה בעידן הבינה המלאכותית היא לא ויתור על האנושי - אלא הרחבה שלו. המגבלות שלנו הן גם היתרונות שלנו, כל עוד אנחנו יודעים לזהות אותן, לנהל אותן, ולחבר אותן ליכולות שהטכנולוגיה מביאה.

וכמו שכתבתי בספר - הסימביוזה בין אדם למכונה היא כמו ריקוד מורכב: לפעמים אתה מוביל, לפעמים אתה נותן לה להכתיב את הקצב. החכמה היא לדעת מתי להקשיב, מתי לשנות, ומתי להישאר מי שאתה.

עוד ב-

הקמפיין של דמות ה-AI הראשון בישראל נחשף | פרסום ראשון

לכתבה המלאה

הכותב: אלון מיכאלי מוליאן, מחלוצי הפרסום הדיגיטלי בישראל, מייסד ומנכ"ל שוכנות הפרסום "טוויסטד". בימים אלה הושק קמפיין הדסטארט לרגל השקת ספרו AIVERTISING - מהפכת השיווק והפרסום בעידן ה- AI"