רכב

מהפכת הרכבים החשמליים בישראל בקריסה: החמצה של 15 מיליארד שקל

האטה חריפה בקצב רכישת המכוניות החשמליות בישראל מעוררת דאגה בממשלה. דוח חדש מציג את החסמים בבתים המשותפים ואת ההפסד הכלכלי שמאיים על הכיס של הנהג הישראלי

מערכת ice | 10/9/2026 9:22 עקבו אחרינו בגוגל

משרד האנרגיה והתשתיות מפרסם הבוקר (חמישי) מודל ביקושים מעודכן למשק התחבורה, בדגש על כלי רכב פרטיים, כחלק ממודל הביקושים הלאומי למשק האנרגיה שיפורסם בעתיד. לצד המודל, מפרסם המשרד עבודה אסטרטגית הבוחנת את המשמעויות הכלכליות של חדירת הרכב החשמלי הפרטי בישראל, את החסמים המרכזיים בתחום ואת צעדי הליבה הנדרשים להמשך התפתחות השוק.

המודל המעודכן נועד לספק תחזית ארוכת טווח לצריכת האנרגיה בישראל עד שנת 2050 ולתמוך בקבלת החלטות בתחומי החשמל, הדלקים והתחבורה. המודל החדש בוחן מספר מסלולים אפשריים להתפתחות השוק, בהתאם למגמות בפועל ולרמות שונות של מעורבות ממשלתית.

המודל מבוסס על גישת Bottom-Up ועל עקרונות מודל האנרגיה הגלובלי של סוכנות האנרגיה הבין-לאומי (IEA), תוך שילוב נתונים ומקורות מידע בינלאומיים כגון בלומברג והאו"ם (UNFCCC).

המודל והעבודה מתפרסמים במקביל למגמת האטה בקצב החדירה של הרכב החשמלי בישראל. לאחר ששיעור הרכבים החשמליים הגיע לכ־25% ממכירות כלי הרכב בשנת 2024, הוא ירד לכ־20% בשנת 2025 ונכון לחציון הראשון של 2026 שיעור החדירה של רכב חשמלי עומד על 12% בלבד.

על רקע מגמה זו, המודל בוחן שלושה תרחישים מרכזיים: תרחיש היעדר מדיניות – משקף מצב של נסיגה מתמיכה ומתמריצים ברכב החשמלי, לצד היעדר השקעה בתשתיות טעינה. בתרחיש זה, שיעור החדירה מתוך מכירות הרכבים עלול להמשיך לרדת ולהגיע לכ־10% בשנת 2030.

תרחיש הייחוס – המשך מגמות ומדיניות תמיכה – מבוסס על מגמות החדירה של הרכב החשמלי שנצפו בשנים האחרונות, שכללו בין היתר תמיכה ממשלתית. תרחיש זה מניח יישום של המדיניות הממשלתית לעידוד המעבר לרכב חשמלי, כך ששיעור החדירה צפוי להגיע לכ-40% בשנת 2030. עם זאת, ככל שצעדי מדיניות לא ימומשו, התחזית של שיעור החדירה צפויה לרדת לעבר תרחיש היעדר מדיניות.

תרחיש המדיניות המוצהרת – משקף עמידה ביעד הממשלתי של כ־90% רכבים חשמליים מתוך מכירות הרכבים החדשים בשנת 2030. מימוש תרחיש זה מחייב האצה משמעותית של קצב החדירה ויישום חבילות מדיניות ותמריצים בהיקף נרחב.

התרחישים ממחישים כי קצב המעבר לתחבורה חשמלית אינו נתון קבוע, אלא מושפע במידה רבה מהמדיניות שתינקט בשנים הקרובות. בפרט, תרחיש המשך המגמות מותנה בהמשך יישום צעדי המדיניות הקיימים והמתוכננים, בעוד שאי מימושם עלול להביא את המשק לתרחיש היעדר מדיניות.

ממצאי העבודה האסטרטגית המתפרסמת יחד עם המודל מצביעים על כך שהפער בקצב החדירה אינו רק סוגיה של עמידה ביעדים סביבתיים או אנרגטיים, אלא בעל משמעות כלכלית ישירה למשק ולצרכן.

על פי הניתוח, חדירה רחבת היקף של כלי רכב חשמליים בהתאם ליעדי הממשלה עשויה לייצר למשק הישראלי תועלת מצטברת של כ-15 מיליארד ש"ח עד שנת 2030 ואילו העיכוב בגידול במספר כלי הרכב החשמליים מוערך בהפסד משקי של כ-0.6-2.2 מיליארד ש"ח בשנת 2027 בלבד (תלוי תרחיש).

התועלת המשקית נטו מרכב חשמלי המחליף רכב בנזין נאמדת בכ-24 אלף ש"ח לרכב, לאחר ניכוי עלויות תשתית הטעינה. התועלת נובעת ברובה מחיסכון בעלויות האנרגיה והתחזוקה ומצמצום פליטות גזי חממה ומזהמים.

גם מנקודת מבטו של הצרכן קיימת כדאיות כלכלית משמעותית: החיסכון לצרכן הממוצע לאורך חיי הרכב נאמד בכ-70 אלף ש"ח, בעיקר בשל עלויות האנרגיה והתחזוקה הנמוכות יותר.

למרות הכדאיות הכלכלית, העבודה מזהה חסמים משמעותיים המעכבים את המעבר לרכבים חשמליים: 1. טעינה בבתים משותפים: כ- 80% ממשקי הבית בישראל מתגוררים בבניינים משותפים (בשונה, לדוגמה, ממרבית מדינות ה-OECD), בהם הקמת תשתית טעינה היא אירוע מורכב טכנית, מסחרית ומשפטית, הדורש הסכמת שכנים וטיפול של ועד בית.

2. כשלי שוק בציי הרכב: חדירת רכבים חשמליים בחברות הליסינג וציי הרכב, האחראיים לכ-40% מרכישות הרכבים החדשים, נתקלת בקשיים משמעותיים וב"בעיית הסוכן" – חוסר בתמריץ כלכלי של מנהלי הציים והעובדים לעסוק במורכבות התקנת עמדות הטעינה וההטענה עצמה, זאת, למרות החיסכון הכולל בעלויות התפעול והתחזוקה.

3. חסמים נוספים: "חרדת טווח", חשש מירידת ערך בשוק היד השנייה ואי-וודאות לגבי רגולציה ומיסוי עתידיים.

עיקרי ההמלצות: מפת דרכים להסרת חסמים כדי למנוע את הנסיגה בקצב החדירה ולהשיא את התועלת המשקית, המשרד ממליץ על התמקדות בשלושה מישורי פעולה: 1. הסרת חסמים בבתים משותפים: הסדרה של התחום באמצעות השלמת חקיקה, ובחינת חבילות סיוע מימוני להקמת תשתיות בסיס.

2. מתווה תמריצים/מיסוי/אסדרה ארוך טווח: הבטחת ודאות למשק דרך מתווה רגולציה/מיסוי ארוך טווח מעוגן בחקיקה, המותנה בעמידה ביעדי החדירה, ואימוץ מנגנונים דוגמת המנגנון האירופי המחייב עמידה ביעדי פליטה או מנגנון ה-ZEV הבריטי, המטיל קנסות על יצרנים ויבואנים שאינם עומדים ביעדי מכירת רכב חשמלי. מיקוד בציי רכב וליסינג: גיבוש פתרונות ספציפיים שיעודדו חברות וציי רכב להוביל את המעבר לחשמל.

רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות: "משרד האנרגיה והתשתיות מזהה את השנים הקרובות כקריטיות לביסוס מעמדה של ישראל כמובילה עולמית בשוק הרכב החשמלי. רק באמצעות מדיניות עקבית ואקטיבית נוכל להבטיח חזרה לשיעורי חדירה גבוהים של כלי הרכב החשמליים.

המפתח לכך הוא הסרת חסמים בבתים משותפים, אימוץ מנגנון רגולטורי המחייב ייבוא כלי רכב חשמליים, יצירת ודאות ארוכת טווח במיסוי ורתימה מלאה של ציי הרכב וחברות הליסינג. הצלחת מהפכת התחבורה החשמלית תשיא תועלות משקיות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים ובמקביל תפחית את יוקר המחיה למיליוני אזרחים".