כסף וצרכנות

מבעלי חברת התעופה FLYYO: "ב-2027 נהפוך לחברת תעופה עצמאית"

מאוקראינה לנתב"ג: זיו מייברג, מנכ"ל FLYYO מדבר בריאיון על משבר כוח האדם והתוכניות להתרחבות אירופית, על רכישת מטוסים חדשים ועל התכנון להפוך לחברה עצמאית. ריאיון 
ענת סימן טוב | 
זיו מייברג מנכל FLYYO (צילום יחצ)
חברת התעופה FLYYO, שהחלה את דרכה מתוך שרידי ענקית תעופה אוקראינית, הפכה לשחקן מרכזי בשוק התעופה הישראלי בעיצומה של תקופה מאתגרת. זיו מייברג, מנכ"ל החברה, חושף בריאיון את התוכניות להתרחבות באירופה, מדוע FLYYO לא תהפוך לחברה ישראלית, ואת האתגר המרכזי שפוגע בכל חברות התעופה הפועלות כיום בנתב"ג, חוסר כוח האדם.
בריאיון עם זיו מייברג הוא מספר על ההיסטוריה של החברה ועל תוכניותיה לעתיד. מייברג מסביר כי FLYYO אינה המיזם הראשון שלהם בענף התעופה, וכי שורשי החברה המשפחתית נעוצים באוקראינה: "זה לא עסק התעופה הראשון שלנו. היה לנו חברת תעופה גדולה באוקראינה, 'אוקראינה אינטרנשיונל איירליינס' (UIA), שהיינו אינטגרלים בה. זו הייתה חברה מאוד גדולה, בשיא היינו עם למעלה מ-50 מטוסים".
החברה הייתה דומיננטית גם בנתב"ג: "תמיד היינו תחרותיים מאוד בנתב"ג. היו שנים שהיינו במקומות 4-5 בכמות הנוסעים הכוללת. למעשה, 150% מכמות הנוסעים לאוקראינה טסו איתנו, כאשר 50% מהם היו ממשיכים לטוס טיסות קונקשן". עם זאת, ב-2022, על רקע המלחמה באוקראינה, נפרדו מייברג ושותפיו מ-UIA אז היינו בארץ, וב-2023, בסביבות אוגוסט, הייתה לנו הזדמנות לקנות חברה רומנית שנקראה איירודרקט. זו הייתה חברה עם רישיון, אבל לא הייתה פעילה, ללא מטוסים ועם עובדים שעזבו. קנינו אותה עבור הרישיון".
חכירה רטובה: מרומניה למרוקו, ומשם לישראל
הרכישה הובילה להקמת FLYYO, ששמרה על שם המותג. החברה החלה בפעילות של ACMI (Aircraft Crew Maintenance Insurance), המוכרת יותר כ'חכירה רטובה'. "זה אומר שאנחנו מספקים לחברות אחרות את המטוס, את הצוותים שלנו, כשאחריות הטיפול והתחזוקה של המטוס, וכן אחריות הביטוח, הן עלינו," מסביר מייברג. הפעילות החלה לא מישראל: "התחלנו עם שני מטוסים וטסנו מהרבה מדינות: רומניה, מרוקו, ערב הסעודית ומצרים. טסנו עבור כמות גדולה של מעל 12 חברות תעופה, ביניהן סקיי ויז'ן ופליי איג'פט".
הפעילות השתנתה באופן דרמטי עם המשך המלחמה בישראל: "כמות החברות שלא רצו לחזור לטוס לפה ירדה. החלטנו, מתוך אהבה למדינה, לבסס את כל המטוסים שלנו בארץ ולטוס מכאן". כיום מפעילה FLYYO שלושה מטוסים המבוססים כולם בנתב"ג וטסים מהארץ:
עם מי אתם עובדים בארץ?
"אנחנו מפעילים מטוסים עבור ארקיע וישראייר בחכירה רטובה, ויש לנו מטוס אחד שטס טיסות צ'רטר עבור מארגנים ותיירים ישראליים." בשיא הקיץ הטיסה החברה כ-40,000 נוסעים בחודש, עם למעלה מ-35 טיסות שבועיות, אך כמות הטיסות מצטמצמת באופן טבעי לקראת החורף".
כמה יעדים יש לכם?
"בהסכם הצ'רטרים יש 26 יעדים, אך לא כולם מופעלים בקביעות. בקיץ האחרון טסו בעיקר ליוון, לשני יעדים בליטא (וילנה וקובנה), לפריז, לסופיה ולבורגס. עם זאת, ישנם יעדים שהם לא יכולים לטוס אליהם: "אנחנו כמפעיל אירופאי לא יכולים להפעיל טיסה לטורקיה. אין לנו זכויות להפעיל טיסות מהארץ לטורקיה בשל ה'ביי-ליטרל אגרימנטס',  הסכם בין המדינות שקובע שרק חברות טורקיות וישראליות יכולות להפעיל את הקווים הללו".
החזון: 5 מטוסים וטיסות סדירות לא כישראלים
החברה מתכננת צמיחה משמעותית בצי המטוסים ושינוי במודל העסקי. "חתמנו הסכם 'חכירה יבשה' על מטוס איירבוס A321, שאותו אנחנו אמורים לקבל במאי 2026. יש לנו גם תוכנית לקבל איירבוס A320 נוסף ביוני 2026. כך נגיע לצי של חמישה מטוסים," חושף מייברג. ב-2027 מתכננים ב-FLYYO לעבור גם להפעלת טיסות סדירות ולשווק ישירות לצרכן. "אנחנו מתכוונים להתחיל להתעסק בלוח טיסות עם טיסות סדירות, ולהתחיל לשווק לצרכן, אבל לא מהארץ. אנחנו עובדים על תכנית עסקית, לשתי ערים באירופה, בהן אנו רואים יותר ביקוש לקראת ינואר-פברואר נדע סופית מאיפה נטוס. משם, כמובן, נעשה גם טיסות סדירות לישראל". מייברג מבהיר: "אנחנו לא מתכננים להפוך לחברת תעופה ישראלית עם רישיון ישראלי. זה לא העתיד שלנו".
למה החלטתם שלא להפוך לחברה ישראלית?
"זה שוק מאוד מעניין, אבל גם מאוד בעייתי. כמובן שבזמן מלחמה יש חוסר בחברות וצריך שיהיו כמה שיותר אופציות לצרכן הישראלי, וצריך תחרות. אבל אני מקווה שסיימנו עם המלחמה ושכל החברות שהיו טסות לפה יחזרו. לפני המלחמה היו פה הרבה חברות והרבה טיסות, והמחירים היו אטרקטיביים. אני לא חושב שיש צורך בעוד חברות ישראליות. אנחנו, בכל מקרה, מאוד אופטימיים לגבי השוק הישראלי ונמשיך לטוס לפה".
מה האתגרים שחוויתם בישראל?
הפעילות האינטנסיבית בנתב"ג אינה חפה מקשיים. מייברג מצביע על בעיה הפוגעת בכל חברות התעופה הפועלות בישראל: "האתגר המרכזי שאנחנו חווים מול השוק הישראלי הוא חוסר כוח אדם בנתב"ג. זו בעיה שכולנו חווים. הבעיה נובעת, לדבריו, מכך ששירותי הטיפול והשירות ניתנים על ידי הרשות, ולא על ידי חברות פרטיות כמו ברוב אירופה: "רוב השירותים ניתנים על ידי הרשות. זה מעורר קשיים, כיוון שקשה להם לטפל בכוח אדם. אנחנו רואים שיש חוסר בכוח אדם, בטיפול של המזוודות ובכלל  וזה גורם לעיכובים ומוריד את איכות השירות שאפשר לתת".
מייברג משווה זאת למצב באירופה: "להגיד לך שהכול 'פרפקט' בעולם? מה פתאום. בכל מדינה יש בעיות. גם שם יש בעיות כוח אדם, היו שביתות והגבלות של וועדי עובדים  שהיו פופולריות מאוד השנה באיטליה וביוון. ביוון, למשל, עומס מטורף של מטוסים גרם לעיכובים. אבל בגלל חוסר היציבות והמלחמות פה, אנחנו מרגישים את זה יותר בארץ".

החברה נאלצה להתמודד גם עם אתגר פנימי קשה: " ישר אחרי המלחמה עם איראן, חווינו אתגר קשה. חלק מהצוותים וחלק מאנשי התחזוקה שלנו לא רצו לחזור לארץ. זה גרם לקצת בעיות, אבל התמודדנו איתן ופתרנו אותן". מייברג מציין כי הצוותים הם רובם רומנים ואירופאיים, מתחלפים ברוטציה של 20 יום, ומתגוררים בבית מלון בתל אביב בזמן עבודתם. הוא מסכם באופטימיות: "אנחנו חברה שמשתדלת לתת שירות טוב, כאשר הביטחון, הנוחות והיעילות לנוסע הם מעל הכול".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה