אירוח המונדיאל הפך מזמן לאחד הפרויקטים הכלכליים המורכבים, השנויים במחלוקת והיקרים ביותר בעולם. לקראת מונדיאל 2026, שיהיה הגדול ביותר בהיסטוריה, מפת האירוח משתנה לחלוטין. כשאוהדי כדורגל ברחבי העולם סופרים את הימים לשריקת הפתיחה, ראשי הערים והגזברים של המדינות המארחות סופרים משהו אחר לגמרי, דולרים. המונדיאל הקרוב, שיופק במשותף על ידי ארצות הברית, מקסיקו וקנדה, עומד לשבור כל שיא אפשרי.

עם הרחבת הטורניר ל-48 נבחרות, 104 משחקים ו-39 ימים של שיגעון ב-16 ערים שונות, מדובר במפלצת לוגיסטית חסרת תקדים. מעל 2.4 מיליון אוהדים צפויים לשטוף את צפון אמריקה, אבל מאחורי הקלעים מסתתר מודל כלכלי קשוח שמעורר לא מעט סימני שאלה בקרב כלכלנים בכירים.

המודל של פיפ"א: "הרווחים שלי, ההוצאות שלכם"
כדי להבין לאן הולך הכסף ואיך הכל עובד, צריך להבין את חוקי המשחק שמכתיב ארגון פיפ"א (FIFA) הארגון מציב למדינות המארחות תנאי סף דרקוניים שאינם ניתנים למשא ומתן, אבטחה בדרגה עליונה, מערכי תחבורה ציבורית מתקדמים הפועלים מסביב לשעון, בתי מלון בדירוג פאר של 5 כוכבים, ואצטדיוני ענק שעומדים בתקנים הנדסיים ובטיחותיים מחמירים.

ההוצאות העצומות הללו משולמות כולן באופן בלעדי מכספי המדינות המארחות והרשויות המקומיות, כלומר, ישירות מכיסו של משלם המסים המקומי. מנגד, זרמי ההכנסה המרכזיים והרווחיים ביותר, הכוללים את זכויות השידור הגלובליות, חסויות הענק של מותגי העל ומכירות הכרטיסים הרשמיות, זורמים כמעט במלואם ישירות לקופתה של פיפ"א. בנוסף, כחלק מתנאי האירוח, פיפ"א נהנית מפטור מלא ומקיף מתשלומי מסים במדינות המארחות. הארגון צופה הכנסות שיא של כ-13 מיליארד דולר מהסבב הנוכחי, בעוד הערים המארחות נותרות להתמודד עם הגרעונות התקציביים.

ההיסטוריה הכלכלית: מברזיל ועד הטירוף של קטאר
העלות המשתנה של אירוח מונדיאל תלויה לחלוטין ברמת התשתיות הקיימות במדינה המארחת ערב הזכייה. בברזיל 2014, בעלות של כ-15 מיליארד דולר, נאלצה הממשלה לבנות ולשדרג אצטדיוני ענק. חלק מהם הפכו מיד לאחר מכן ל"פילים לבנים", אצטדיוני רפאים ללא שימוש מעשי שעלויות התחזוקה שלהם ממשיכות להעיק על התקציב הציבורי. ברזיל אף השקיעה מיליארדים בתשתיות תחבורה שחלקן הגדול לא הושלם בזמן הטורניר.
בקטאר 2022 נשברו כל השיאים עם עלות מטורפת של מעל 200 מיליארד דולר, מה שהפך אותו למונדיאל היקר בהיסטוריה בפער עצום. קטאר לא רק בנתה אצטדיונים, אלא הקימה מדינה חדשה לחלוטין, מערכת מטרו משוכללת, שדה תעופה בינלאומי חדש, כבישים מהירים, תשתיות תקשורת ואפילו ערים שלמות שנבנו מאפס בלב המדבר כדי לקלוט את הטורניר.

פירוט עלויות מעודכן ומאומת: מונדיאל 2026
בשונה מקטאר, היתרון הגדול של צפון אמריקה הוא "התשתית הקיימת". רוב האצטדיונים בארצות הברית, בעיקר אצטדיוני ב-NFL  הם מהמתקדמים בעולם ואינם דורשים בנייה מחדש, אלא רק התאמות קלות להנחת דשא טבעי ועמידה בתקנים הלוגיסטיים של פיפ"א. למרות זאת, המספרים הרשמיים חושפים הוצאות ציבוריות גבוהות במיוחד.

ארצות הברית (הגרעין המרכזי של הטורניר)  הערכת ההוצאות הממשלתיות והעירוניות בארצות הברית עומדת על כ-2.5 עד 3.5 מיליארד דולר. סכום עתק זה מופנה בעיקר להתאמת אצטדיוני הענק למפרט הכדורגל הבינלאומי, אבטחה פדרלית חסרת תקדים בתיאום עם סוכנויות הביטחון הלאומי, וניהול מערך לוגיסטי מסועף על פני 11 ערים שונות המרוחקות אלפי קילומטרים זו מזו.

קנדה (זינוק חד בעלויות לכל משחק)  בקנדה ההוצאות זינקו ומגיעות למעל 1 מיליארד דולר (כ-1.06 מיליארד דולר קנדי), וכל זאת עבור אירוח של 13 משחקים בלבד שיתקיימו בוונקובר ובטורונטו. בחישוב מהיר, ההוצאות הציבוריות מגיעות לכ-82 מיליון דולר עבור כל משחק בודד. עיקר הכסף יוצא על שדרוג אצטדיונים קיימים, כמו הרחבת אצטדיון פילד בטורונטו, הקמת מתחמי אוהדים רשמיים, והקצאת תקציבי עתק לשירותי שיטור ואבטחה עירונית.

מקסיקו (שדרוג נכסים היסטוריים)  מקסיקו משקיעה כ-3 מיליארד דולר במיזם הטורניר. הכסף מיועד ברובו לשדרוג מסיבי של אצטדיונים היסטוריים, ובראשם אצטדיון המפורסם במקסיקו סיטי, לצד התאמת תשתיות התחבורה הציבורית, שדרוג שערי כניסה בינלאומיים והכנת מערכי הרפואה והתיירות בערי האירוח השונות.

על מה בדיוק יוצא הכסף? המרכיבים המרכזיים
אבטחה והגנת קהל,  זהו סעיף ההוצאה הגדול והרגיש ביותר. בשל פריסת המשחקים הרחבה, המדינות מפעילות כוחות משטרה, צבא וסוכנויות מודיעין בהיקפים חסרי תקדים כדי להבטיח את שלומם של מיליוני המבקרים, נבחרות הספורט והאישים הדיפלומטיים.

לוגיסטיקה, שינוע ותחבורה, המרחקים העצומים בצפון אמריקה דורשים התאמה מוחלטת של קווי התעופה, רכבות ואוטובוסים. הערים המארחות מחויבות להפעיל שאטלים מיוחדים, לשדרג צמתי תחבורה מרכזיים ולמנוע קריסה של מערכות התנועה העירוניות בימי המשחקים.

התאמת אצטדיונים ומתקני אימונים, פיפ"א דורשת משטחי דשא טבעי באיכות עילאית. באצטדיונים אמריקאים רבים המשתמשים בדשא סינתטי בשגרה, נדרשת השקעה של מיליוני דולרים להחלפת המשטחים, שינוי מערכות הניקוז, הרחבת יציעי העיתונאים והתקנת מערכות טכנולוגיות מתקדמות לשפיטה ושידור.

השורה התחתונה: האם זה באמת משתלם?
כלכלני ספורט רבים מהמוסדות האקדמיים המובילים בעולם טוענים כי אירוח מונדיאל כמעט ומעולם אינו משתלם מבחינה כלכלית טהורה בטווח הקצר. הערים המארחות אמנם מנסות להחזיר חלק מההשקעה העצומה דרך החלת "מס מלונות" מיוחד ומצפות לעלייה ממוקדת בצריכה הפרטית, בתיירות ובתוצר המקומי במהלך ימי הטורניר, אך הנתונים ההיסטוריים מראים שהרווח האמיתי שנותר למדינות הוא בעיקר תדמיתי, דיפלומטי ופוליטי.

מצד האוהדים, המחיר של החגיגה הזו מורגש היטב בכיס: כדי לכסות את עלויות העתק של הפרויקט, מונדיאל 2026 מציג את מחירי הכרטיסים היקרים ביותר בהיסטוריית ענף הספורט. באמצעות מערכת תמחור דינמית המשתנה לפי הביקוש, מחירי הכרטיסים למשחקים בשלב הבתים זינקו למאות דולרים, בעוד שכרטיסים רשמיים למשחק הגמר הגדול מגיעים לאלפי דולרים בקופות המקוריות.

המונדיאל הגדול ביותר בהיסטוריה הולך להיות חוויה ספורטיבית ותרבותית בלתי נשכחת על כר הדשא, אך עבור המדינות המארחות והרשויות המקומיות, מדובר בהימור פיננסי יקר ומורכב במיוחד שאת השלכותיו התקציביות הן ירגישו עוד שנים רבות קדימה.

עוד ב-

מונדיאל 2026: השינוי החריג ששוקלות חלק מהנבחרות

לכתבה המלאה